דיאלוג בן מורה לתלמידה בקשר לטבעו של האיחוד המיסטי בשלבים המתקדמים של ההתפתחות הרוחנית
ה. ק. צ'אלונר
מתוך הספר "השביל אל הריפוי" בהוצאת האגודה התאוסופית. עברית ברכה הניג
"קיים היבט אחד מסוים של הוראת-חכמה, שעליו מתבסס כל הריפוי הרוחני, שאותו קשה לך להבין ובוודאי לקבל, אבל בכל-זאת לא נותן לך מנוח.
זה בוודאי לא מפתיע, כי את מנסה לפתור בעזרת הכישורים השכליים את אחד מהסודות המטאפיזיים הגדולים. אני גם לא מתיימר לספק לך הסבר אשר יספק בשלמות את האינטלקט, כבר הסברתי לך מדוע זה בלתי-אפשרי.
את שואלת: "מהו טבעו של האיחוד המיסטי הזה, שעליו מדברים כל-כך הרבה מורים, כאשר בסופו של דבר אותה טיפת-טל – הנוסע בזמן – אובדת בתוך האוקיינוס הזוהר? האם יהיה זה הסוף של כל מאמצי האדם, סבלותיו ומאבקיו – לאבד את כל המודעות לעצמיותו, לאבד את אותו עצמי שאותו היה עליו למצוא כפי שנאמר לו? אם הכל הוא בסופו של דבר להפוך לאחד באחדות מושלמת, במצב של חוסר-הפרדה מוחלט, איפה נמצא האוהב ואיפה הנאהב? איך אפשר לתפוש את מושג האהבה, אם לא במצב של דואליות? האם זהו מצב שאפשר להבינו רק כאִיוּן של תוצר-הלוואי של אותו תהליך בלתי-נתפש דרך עידנים של זמן, שאותו אנחנו מכנים אבולוציה?
שאלות כאלה נשאלו תמיד, מאז שהאדם התחיל בחיפושיו אחר האמת הסופית אודות עצמו, גורלו וגורל היקום. העובדה שהן נשאלות נכונה וטובה, כי רוחו של האדם מתרחבת באמצעות חקירת הבלתי-ידוע ומתיחתה עד קצה גבולותיה, על-ידי המאבק הבלתי-פוסק ללכת אל מעבר למיגבלותיו.
יחד עם זאת, אין זה הגיוני לענות את עצמך, כפי שאת עדיין עושה. כפי שאמרתי לעיתים קרובות, איך יכול משהו כל-כך בלתי מושלם ועוברי כמו האינטלקט אפילו להתחיל להבין את המיסתורין של מטרות המושלם וחסר-הגבולות?
אלה ששייכים לדתות השונות אשר טוענים, שהם מסוגלים לתת תשובות הגיוניות לשאלות כאלו שאותן את שואלת, סובלים מצורה מסויימת של התנשאות רוחנית, שמשתווה לזאת של הטוענים, שהיות ואין הוכחה גשמית למציאות האל, האל אינו קיים. רק האדם החכם באמת מוכן תמיד להודות במיגבלותיו.
נחזור אל הקשיים שלך. ישנה אפשרות, גם אחרי שמקבלים את העובדה שהאמת הסופית היא מעבר לכוחות ההבנה של כל יצור מוגבל, להגיע לרמות גבוהות יותר של מציאות באמצעות מספר טכניקות של מדיטציה, לימוד, על-ידי שאלת שאלות על החיים, על-ידי נסיון לפענח אימרות סימליות של החכמים, אבל הכי הרבה, אולי, על-ידי שאיפה, השתוקקות.
אלה שכבר פיתחו תכונות של ראייה פנימית ואינטואיציה יכולים לעורר באמצעותם במעמקי ישותם תנועה, שתשחרר הבזק פתאומי של התגלות, של תובנה רוחנית מעמיקה. כי נאמר, שרוח החיים (One Life) ממוקדת בכל – כוליותה בתוך כל אחד מההיבטים שלה. משפט חסר-משמעות בשביל הרוב, אבל בכל זאת מידטי על זה.
את מבולבלת בגלל האמירה שהטיפה תאבד בתוך האוקיינוס. מה זה אם לא מטאפורה? נאמר גם שלפעמים האוקיינוס ממלא את טיפת-הטל. שינוי אינו זהה לאִיוּן. אם טיפת-הטל תתפשט עד שתהפוך לאוקיינוס, או אם האוקיינוס, באיזו שהיא דרך בלתי-מובנת, שופך את מיכלול המודעות שלו לתוך אותו אטום בודד של עצמי, האם לאטום לא יהיה שיפור אינסופי? מטאפורות כאלו מציגות את האמת באופן סימלי במונחים של זמן, מרחב וצורה, אבל המציאות היא מעבר לכל זה. נאמר גם: "הֲפוֹך למה שאתה, ואז תדע."
היות והתעמלות שכלית לא תפתור אף פעם בעיות כלשהן הקשורות למושג המציאות או האמת המוחלטת, אז למה להתייאש? את אפילו לא התחלת עדיין לפתח את אותן יכולות, אשר רק באמצעותן יכול האדם להמריא עם כנפיים רוחניות אל השחקים ולהיסחף אל מישורים, שעליהם רק למעטים היה אי-פעם מושג מיזערי. ועדיין אפילו ממלכות אלו אינן יותר מצללים, השלכות, הגבול של המציאות.
על-ידי הקריאה בספרי המיסטיקנים הגדולים וודאי ראית שבכל זאת המסך, שמסתיר את המיסתורין הבלתי-ניתן-לביטוי, אינו בלתי-חדיר לחלוטין.
אלה שחיפשו את האמת באהבה והערצה בשילוב של חכמה, הגיעו להבנה גדולה יותר של מספר היבטים של האלוהות – האחדות של כל היש – מאשר כל הרפתקן רוחני אחר.
אף אחד מהם לא הצליח באמת לדבר על מה שידע, מעבר למילים מגומגמות, סמלים ואנלוגיות, אשר כפי שהם בעצמם הודו, לא גילו בעצם שום דבר מהמציאות שבה הם הציצו, עדיין "בעד זכוכית כהה".
אפילו היבהובים חלשים אלה הושגו רק על-ידי שנים, ואולי חיים שלמים, שהוקדשו לחיפוש קדחתני, לתירגול ומשמעת רוחניים, שעליהם לימדתי אותך בקווים כלליים. אבל הידע שאליו הגיעו המחפשים האלה, והגבהים של חזונם, יכולים לתת לך השראה של אומץ ותקווה. העובדה שבחיים אלו את מרגישה כזאת תשוקה בוערת להבנה, מראה שהחיפוש שלך לא התחיל בהתגשמות הנוכחית שלך.
בתקופה המודרנית שלנו גם תובנות חלשות על טבעה של המציאות המוחלטת הן נדירות, היות והאדם עסוק יותר מתמיד בפיתוח היכולות השיכליות שלו. כתוצאה מכך אלה שהם יותר מפותחים ורגישים נתונים באופן תמידי תחת הלחץ של שלב מאוד מוחצן וחומרני של האבולוציה. זה יעבור. זה כבר עובר. אבל עלייך לזכור, שמעגלים גדולים אלה של התפתחות נמשכים שנים עד שהם מגיעים לשיאם, ועוד יותר זמן עד שהם שוקעים.
אל תטעי לחשוב שמה שאמרתי עכשיו פירושו, שאני מתכחש לחשיבות הרבה של ההתפתחות המלאה של הכישורים השיכליים. כל הרעיונות והתיאוריות החדשות, אפילו כשהן דתיות ורוחניות, צריכים לעבור דרך המסננת של המוח המבקר והעירני, על-מנת שדיעות קדומות ופנטזיות יורחקו על-ידי התירגול של הפרדה ושלמות, אבל אין לצפות מהם ליותר מדי.
הגישה שאני מיעץ לאמץ היא זו של המדען האמיתי, שמאוזנת על-ידי מספר תכונות של הגישה המיסטית האינטואיטיבית. ובאמת, מדענים רבים מתחילים להכיר במיגבלות של עולם החומר, ועומדים בפיתחו של העולם האחר.
זאת באמת דרך שנמצאת על חודו של תער, שהשואף לחכמה צריך לעבור, אבל ככל שיהיה יותר מודע לכך, כך יתקדם בה ביתר ביטחון.
אל תחששי יותר מדי מהמיגבלות הנוכחיות שלך, אם כן, ואפילו לא מרמת ההתקדמות שלך, זה מראה על התמקדות חזקה מדי על האישיות. התשובה היא: המשיכי ללכת ותעבדי מהרמה הגבוהה ביותר שאליה את יכולה להגיע בכל מצב שנקרה בדרך, והכל יהיה בסדר אצלך.
יהיה זה טפשי מצד כל אחד לצפות להגיע אל פיסגת ההר בבת-אחת. זה לא ישרת אותך בכלום גם אם תוכלי, היות והאוויר יהיה יותר מדי דליל בשבילך. ואמנם מספרים לנו שאפילו פרחי האנושות – אלה שהם עכשיו מחוץ להתגשמות, וכן ישויות אחרות שהגיעו לרמות רוחניות עוד יותר גבוהות – עדיין נשארים בלתי מודעים להיבטים רחבים ביותר על טבעה של רוח החיים (One Life), אשר על-פני האדמה מתבטאת בצורה המושלמת ביותר באמצעות ביטויים וכוחות של אהבה.
אין גם צורך שתרגישי, שאותם איזורי תובנה שעדיין מתחמקים ממך הם חיוניים להתקדמותך. בשלבים אלה, יותר מדי התמקדות במיסתורי ובעמוק יכולה אפילו למנוע את ההתקדמות. כך עלול לקרות גם עם יותר מדי התרכזות בידע אזוטרי, היות וזה לא בהכרח נותן לאדם חכמה או אהבה. את כאן על-מנת להתמודד עם הבעיות של השלב הנוכחי של התפתחותך בדרך חכמה ויעילה, ועם עד כמה שיותר עזרה רוחנית מהנשמה שלך, שתהיי מסוגלת לבקש ולעורר. המטפיזיקה איננה תחליף לחיים, אם כי התובנות ששואבים ממנה יכולות לפעול כהשראה והדרכה.
אפשר אפילו ללכת לאיבוד בתוך המבוכים שלה, וכך להזניח את החובות הטבעיות במישור הפיזי. זו טעות שנעשית על-ידי יותר מדי אנשים לא בוגרים, שמנסים לרוץ לפני שהם יודעים ללכת ועוד פחות מכך לעוף, וכך נופלים אל הרבה מלכודות של דוֹגְמוֹת, חצאי-אמיתות ורעיונות מזוייפים אודות המעמד הרוחני של עצמם, אשר מעכבים אותם יותר מאשר עוזרים להם לחיות את החיים הטובים.
מספיק כרגע שהפכת להרבה יותר מודעת מאשר לפני-כן לחולשות הספציפיות ולחסימות, שקודם-לכן מנעו ממך את ההתקדמות לקראת גישה מאוזנת יותר ועל-כן בריאה יותר אל החיים, ושעכשיו את מבינה במידה הולכת וגוברת שאת מוכנה כבר לנסות להתרחק צעד נוסף מהגישה המזוייפת של הנבדלות, ולהתקדם לכיוון הישגים גדולים ורחבים יותר.
בכל זאת אדגיש לפנייך פעם נוספת, שתוך-כדי הליכה בדרך הזאת שעליה עלית עכשיו, תיתקלי בהצצות חטופות אל רמות גבוהות יותר של המודעות, ברגעים של חזון פתאומי, ובתובנה ברורה יותר על החדירה של הזוהר האלוהי אל העולם החומרי. אבל אל תנסי אף פעם במכוון להיכנס בכוח אל שערים אלה של תפישׂה. התנסויות אלו באות בהתחלה כמתנה. הן יכולות להגיע באמצעות מדיטציה, קריאה, או על-ידי שינוי כמעט-פלאי של איזה חפץ לגמרי רגיל, כשזה נראה כאילו החיים עצמם יוצאים ממנו לברך אותך, על-מנת להוכיח לך שבאמת זה (that) שוכן בכל הדברים.
הטבע והמוזיקה יהיו בשבילך, כנראה, האמצעי הטוב ביותר להתגלות, כי שפתם מדברת הכי ברור אל ליבך. אבל הביני גם, שהצצות כאלו מועברות אל האישיות תמיד מהעצמי העליון, שבו שוכנת התכונה הזאת של תפישׂה. הן הדגמה מוקדמת של מה שיקרה כאשר האישיות תהיה בהשראה מתמדת של הנשמה.
יש חשיבות עליונה לכך שחיפוש זה אחר המציאות יקבל תמיד את כוחו ממסירות לאידיאלים גבוהים ביותר. יש להמשיך חיפוש זה בסבלנות ובנחישות שאינם נלאים אף פעם כשהם נתקלים בתבוסה או באסון, או במה שהרבה יותר קשה לשאת, הגילוי, שחלק מהמסקנות והתיאוריות שלך התבססו על הנחות לא נכונות, או שפורשו בצורה לא נכונה.
אבל הסיכוי שזה יקרה יהיה קטן אם תזכרי תמיד, שיש להתחבר אל כוח "הראייה" של הנשמה כשאת מחפשת אחר האמת בכל רמה שהיא. כי התכונה המיוחדת שלה היא היכולת להיות שותפה במה שאפשר לקרוא "מאגר" החכמה, שזמין לכל אלה שיש להם גישה אל המישור שבו היא נמצאת.
כאן ישנה סיבה נוספת מדוע המדיטציה חיונית כל-כך וחשובה: היא נוטה לכוון אותך לאותו מישור על-ידי התמקדות באיזשהו מושג או היפותיזה, שאותם את מחפשת להבהיר.
ככל שאת מצליחה לשכלל את הטכניקה הפנימית הזאת, כך תקבלי יותר את הזרימה הפנימית של כוחות רבים ממישורים אחרים וגבוהים יותר.
הדרך להגיע אל הגבהים האלה יכולה להיות על-ידי החיפוש בהתלהבות וההערצה של האמת – אלו של המדען, המוזיקאי, האמן או המשורר – כל אלה שקשורים מקרוב עם הממלכות של אותן ישויות יצירתיות, שנקראו המדמיינים הגדולים (imaginals).
יכולה להיות גם הדרך של היוגה, של אלה שמאמנים את עצמם באמצעות הבנת החוקים הפנימיים ששולטים בגוף ובמֶחשַׁב. אבל אולי הדרך הקלה ביותר להגיע היא דרכם של המיסטיקאים ושל כל אלה, שרואים את אלוהים בכל דבר נברא, ושיותר מכל אוהבים את אחיהם בני-האדם.
בכל דרך שהאדם הולך, כל אחד מגיע בסופו של דבר אל ההר המקודש. יכול להיות שבמשך המסע הארוך לאורך הזמנים האדם הולך על-פני כל אחת מהדרכים האלה, וכך הוא משכלל את עצמו בכל ההיבטים של ישותו.
אבל על-מנת להגיע אל השיאים הגבוהים ביותר של השלמות האפשרית לאדם בבשר, ולתפוס ניצוצות של יופי עליון, אמת וזוהר, המשמעת העצמית והמסירות הן הכרחיות לחלוטין. לאישיות הלא-ממושמעת והלא-מאוזנת, הלחץ שמשתחרר על-ידי התמקדות אינטנסיבית מדי במישורים הגבוהים יכול להיות כל-כך גדול, עד שהוא מסתכן בכך שיוכרע על-ידי הכוחות שנובעים מהם, אלא אם כן הוא הכין את עצמו בחכמה, בהרבה חיים אחרים, להיות מסוגל לפגוש אותם מתוך המרכז הרוחני של עצמו. אם הוא לא עשה זאת, ייתכן שלא יהיה מסוגל לשאת את חזון האלים שיכולים אפילו להרוס אותו, בדיוק כפי שבאגדה מראה הזוהר של זאוס הרס את סֶמלה (emele)
הדגשתי את הסכנה הזאת יותר מפעם אחת במשך השיחות האלה, אבל זה נשכח בקלות רבה. אין קיצורי-דרך בהרפתקה הזו אל תוך המחוזות הגבוהים יותר של הבלתי-ידוע. כל צורה של גירוי-יתר מסוכנת כאן, על-כן רמה גבוהה של איזון היא חיונית.
סמים או טקסים על-חושיים יכולים להוריד את האדם אל תוך הדימיונות של תת-המודע שלו עצמו או עמוק יותר, אל איזור התעתועים האפלים, שנוצרו על-ידי הגזע האנושי במשך המסע הארוך שלו אל האור. אני חוזר: אין קיצורי-דרך, כך שאל תתני לעצמך אף פעם להיסחף על-ידי עודף התלהבות.
הריפוי האמיתי שאחריו את מחפשת דורש רכישה של איזון והפנמה, על-כן הוא יכול להיות איטי היות וזה כולל הכנה הדרגתית של הגוף, הרגשות והמַחשָׁב (mind) על-מנת לשנות את כל ההרגלים והמיקצבים הישנים שלהם. מה שנתתי לך בהוראות המוקדמות האלה יספיק לחיים אלה ואולי גם לבאים אחריהם, אבל זה תלוי בך. את מבינה עכשיו כמה הרבה יש לשנות, וכמה לתקן ולחזק.
מה שהשתדלתי להשיג הוא רק להביא אותך אל הדרך האמיתית, של הכנה להתקדמות מתמשכת לאורך הדרך אל בריאות מושלמת ותמידית.
אבל אני מדגיש בפנייך פעם נוספת, שכל מאמץ שאת עושה על-מנת לרפא את עצמך בדרך שלימדתי אותך, תהיה לו תוצאה. את עשוייה להיות מודעת לתוצאה הזאת עוד בחיים אלו. זאת תקוותי.
אמנם התקדמת כבר הרבה אל מה שאפשר לקרוא הדרך אל הדרך. בקרוב, אם תתמידי במאמצייך, תפגשי את הצעד הבא, כי יש בך את הנחישות הפנימית, האמונה, האומץ ומעל לכל השאיפה, שהם חיוניים ביותר במסע חיפושים כזה. אילולא היה קיים הפוטנציאל הזה באישיותך הנוכחית, לא היה מתאפשר לי להגיע למגע הקרוב הזה איתך, ולך להתקדם כל-כך הרבה בזמן כל-כך קצר כפי שעשית.
מדטי על-כך עד לפגישה הבאה.