אברהם אורון
כל היצורים שואפים לאושר, כולם מחפשים אושר. כולנו נמצאים במסע של טעימות מן החיים, מסע שבו אנו לומדים להבחין בין מה שמביא סבל וכאב, לבין מה שגורם לנו נחת רוח ואושר אמיתי. במסע הזה אנו לומדים לבחור בחיים, במה שגורם לחיים להתעצם, להתרחב ולזרום מתוך חדווה.
החיפוש אחר האושר הוא מנוע רב-עצמה, שדוחף את כל הברואים לנוע ולפעול, לחקור וליצור. בתחילה כל החיפוש, כל האנרגיה, מופנים החוצה אל העולם שמחוצה לנו, העולם של המראות והקולות, הטעמים והריחות, הריגושים והתחושות. מבחינתה של הנשמה הצעירה, הדברים שגורמים לעונג ולהתרחבות באים מן החוץ, וזה מתחיל בחמימות, בתזונה ובאהבה, שבאים מן האם, ונמשך אחר כך בחיפוש אחר אהבה, הערכה והנאות, שבאים מן החיים שמסביב.
כנשמות צעירות מבחינה רוחנית, נשמות שמתחילות את מחזורי ההיוולדות שלהן בעולם זר ומוזר, שבו עליהן לחיות ולשרוד, כולנו נסחפנו ונמשכנו על ידי הגירויים החושיים, וכמו התינוק שלוקח כל דבר לפה, גם אנחנו מילאנו בתחילה את כרסינו במטעמי החושניות, וזאת עד שהאגו התפתח כך שהוא גרם לנו לרצות לצבור לעצמנו יותר מאותם הדברים המעניקים הנאה ובטחון. כשהאגו המשיך והתחזק, גילינו בהיוולדויות שונות את ריגושי התהילה והכבוד, אם כחיילים, אם כמשרתי ציבור, אם ככוהני דת ואם כסוחרים ואנשי עסקים.
ובימים אלה, בהם מושם דגש כה גדול על ידע, יותר ויותר בני אדם נמצאים במרדף אחר ידע, מתרגשים מן הידע, מתחרים על הידע ועל הכוח והכבוד שהידע מעניק.
כולנו עשינו את הדרך הארוכה הזו בחיפושינו אחר האושר, וחלק קטן מאיתנו, מן האנושות, מתחיל כבר להבין שהעונג הרגעי שמפיקים מהנאות כאלה ואחרות מותיר אחריו חלל ריק, ואקום, שמריץ אותנו במרדף אינסופי כמו כלב שרץ אחרי זנבו, ושבמרדף הזה יש אולי ריגוש, אבל אין שלווה ואין אושר מתמשך.
בלית ברירה, לאחר המסע הארוך הזה החוצה נאלץ האדם לפנות פנימה, להתבונן פנימה אל תוך עצמו ולבחון אם מה שלימדו נשמות גדולות שהקדימו אותנו, דהיינו שמקור האושר נמצא בתוכנו, הוא נכון.
בתחילה מתבונן האדם פנימה ומקווה בתמימות לגלות את אוצר האושר הזה, שהבטיחו אותם מורים דגולים כי ימצא בתוכו. הוא מגלה שלא רק שאין אושר ושלווה, אלא שפתאום כל הכרתו מתמלאת במחשבות טורדניות, בחרדות, בתשוקות ואפילו בצער ובכאב שהוא אפילו לא שיער שנמצאים בו.
האדם המבוהל ממהר לסגור את תיבת הפנדורה שפתח, ומנסה להמשיך בחייו כמו קודם. אך את התיבה שנפתחה אי אפשר לסגור, ותוכנה מתווסף ומעצים את הכמיהה, הואקום הפנימי, שכל הריגושים והעינוגים החיצוניים יכולים אולי רק להשכיח לזמן מה, אך לעולם לא להשביע.
ושוב, בלית ברירה נאלץ האדם להתבונן פנימה ולגלות, בתהליך לא קצר, שהכרתו מכוסה בעננים כבדים, ענני הפחד והכעס, ענני האשמה והתסכול, ענני הצער והכאב, שדרכם עליו לעבור באם רצונו לחיות באור השמש של נשמתו, המוסתר על ידי עננים אלה.
במהלך מסעו הפנימי קורה והנה, לשניות בודדות, הופיעה השמש מבין העננים, ובשניות הללו יידע האדם שלווה ונועם שלא חווה במהלך כל חייו.
רגעי האושר הקצרים הללו מחזקים בו את האמונה בדבריהם של אותם חלוצים מוארים בנוגע למקור האושר שקיים בתוכו. אותם מורים מלמדים על הצורך בחזרה לפשטות ולתמימות, שבלעדיהן לא ייתכנו הוויה שלמה ואושר.
אנו, שהורגלנו למכוניות, למחשבים ולצעצועים האלקטרוניים המתוחכמים, אנו שחונכנו להתחרות ולרדוף אחר ההצלחה בכל האמצעים שברשותנו, קשה לנו מחד לראות את עצמנו חיים אחרת, אך מאידך גם התנסינו בכך שכל אביזרי הנוחות, וכל ההצלחות, לא היה בהם כדי לעשותנו מאושרים.
זה מביא אותנו לחקור את הקשר שבין פשטות לאושר, כפי שהוא מתבטא בכתביהם של מורי דרך רוחניים שהותירו את חותמם בהיסטוריה האנושית:
• קרישנמורטי כותב בספרו "החרות הראשונה והאחרונה" עמוד 271 :
"הבה ננסה למצוא את הלא פשוט. מיינד (MIND) מסובך הוא לא פשוט. האם לא כן? מיינד שרואה לנגד עיניו מטרה מסוימת, שלמענה הוא פועל, תגמול, פחד, אינו פשוט, האם לא כך? מיינד העמוס בידע אינו מיינד פשוט, מיינד שיש בו נכות שמקורה באמונות אינו מיינד פשוט, האם לא כך?… אנו חושבים שהפשטות היא להתהלך עירום ולבוש רק באזור חלציים, אנו מחפשים את ההצגה החיצונית של הפשטות ונופלים בקלות לאשליה שהיא מטילה עלינו…"
כלומר פשטות היא מצב פנימי , מצב שבו אין המיינד מסובך בפחדים בשאיפות אנוכיות ובהתניות.
• לאט טצה – מחבר הטאו-טה-צינג (בתרגומו של שלמה קאלו) מלמד:
"מן החומר נוצר הכלי, ולפי החלל הריק בו – שימושו; פתחים ואשנבים נקרעים בכתלי הבית , מהיותם חלל ריק נוכל להשתמש בם. "(ז', י"א)
כלומר רק כשאנחנו מתרוקנים, יוצרים בנו מקום, מפנים החוצה תשוקות, חרדות, שכלתנות וידענות – רק אז יהיה מקום לאושר הפנימי לזרוח בנו.
ועוד הוא מלמד (פסוק כ"ב )"הווה כפוף – ואתה ישר. הווה ריק – ואתה מלא. הווה בלה – ואתה חדש. מי שיש לו מעט – יקבל. מי שיש לו הרבה – ישתעבד".
בעצם ההסתפקות במועט יש אושר גדול. גאוותנות היא עיוות המונע אושר. הריקות מאפשרת לנו לגלות את המלאות שבנו. רק זה שמוכן לבלייה ושחיקה בתהליך החיים, יכול לשרת את החיים.
ובפסוק מ"ח :"אשר בלימודים חשקה נפשו יילך ויגדל מיום ליום; אשר בטאו חשקה נפשו יילך ויקטן מיום ליום. יילך ויקטן ויוסיף לקטון, עד באי-מעש יבוא לשכון; על ידי אי-המעשה הכל בתבל נעשה".
במדיטציה נראה כאילו איננו עושים דבר אך לעיתים אנו עוברים שינויים עמוקים ואת החוויות הכי משמעותיות בחיינו. והתאוסופיה מלמדת שהעולם נברא במצב של מדיטציה. כלומר הבורא אינו יוצר את העולם אלא רק חושב אותו, והמחשבה הזאת לובשת חומר.
בפסוק ע"ח אומר לאו טסה "מוטב לא לדעת שאני יודע, לדמות שאני יודע שעה שאיני ידע זו מחלה. המבחין במחלה זו הוא לבדו ישוחרר ממחלה".
והוא מתכוון לכך שכשהמיינד (MIND )מלא בפרשנויות, באמונות מקובעות, בגאווה ידענית – זה כמו עדשות שמעוותות ומסבכות. בדרך כלל התוכנה שבמיינד מעוותת במקום לפשט.
ועוד רמזים על מהותה של פשטות אמיתית מביא לאו טסה בפסוק פ"א :"היודע אינו מדבר, המדבר אינו יודע. הכן אינו יהיר, היהיר אינו כן. הנעלה אינו מתווכח, המתווכח אינו נעלה. המלומד אינו חכם, החכם אינו מלומד".
• ובסיפרון אור על השביל, עמוד 12 אנו מוצאים את הקטע הנפלא הבא:
"מחה מליבך את התשוקה לגדול. גדל כפי שגדל הפרח – לפי תומו – ועם זאת הוא משתוקק בכל מאודו לפתוח את ליבו לאויר. אף אתה פלס דרך לנשמתך עד שתפתח עצמה בפני הנצח. אך יהא זה הכוח הנצחי שיגלה את העוצמה והיופי שבך, ולא החפץ לגדול; שכן במקרה האחד אתה גדל מכוח הטוהר השופע, ובמקרה האחר התשוקה העזה להישג אישי מקשיחה את דמותך".
בפשטות האמיתית ישנו תום והרצון לגדול הוא כמו זה של הפרח שאינו רוצה להיות דבר מלבד עצמו . בעוד שהשאפתנות שמקורה באגו היא אוייב הפשטות וממילא מהווה חסימה להוויה שלמה ואושר. השאפתנות האנוכית גורמת לנו לסבך כל דבר בשיקולים ובחשבונאות של רווח והפסד לאגו שלנו.
ובאופן פשוט ניתן לומר, שהפשטות קיימת כשאנו עוברים מדגש על הכמות אל האיכות:
פחות דיבורים – יותר קשב
פחות חשיבה – יותר מודעות
פחות מידע – יותר הבנה
פחות עשייה – יותר תשומת לב
פחות קניות – יותר הנאה ממה שיש
לעתים נראה לנו מאוד בלתי פשוט להגיע למצבים הללו
לגלות את האושר שבפשטות
הבה ננסה לחשוב על מצבים פשוטים בחיים ולבחון אם הם מתקשרים לאושר:
• מה דעתכם על מצב של שקט פנימי, שבו יש מעט מאוד מחשבות?
• ומה עם מצב של התבוננות לא שיפוטית ביופיו של הטבע?
• ואיך ההרגשה כשיש בנו פתיחות ואנו מקבלים את הדברים כפי שהם?
• ומי לא חווה שלווה ונועם רק מתוך ההתבוננות בנשימה הפשוטה החוזרת על עצמה ?
• והאם התנסיתם במצב שבו לא רציתם דבר לעצמכם ופשוט חוויתם שלמות פנימית?
• ומצב שבו אנחנו חושבים על אדם יקר ואהוב ולפתע אנו מתמלאים באושר?
• ומצב שבו אנו גורמים אושר למישהו אחר בנתינה או בקבלה?
• ובכל המצבים האלה כשאין יומרה להיות שונה ממה שאתה, וישנה נוכחות שלמה בהווה אנו נמצא שלווה ואושר.
ומהיכן בא האושר במצבים הפשוטים הללו?
מהיכן יכול אושר אמיתי לבוא, אם לא מתוכנו, מאותו רובד שקט ומואר של עצמנו, שמעוגן באושרה האינסופי של האלוהות השוכנת בליבנו?
בהיות העצמי שלנו חלק בלתי נפרד מאותו מקור אינסופי של אור, של אושר, של יופי, של חמלה ואהבה שקרוי אלוהים – הרי שכל אלה קיימים מתחת לשכבות הפסולת הרובצות על המעיין הנסתר שבעמקי נשמתנו.
כשאנחנו מפנים את שכבות הפסולת, מורידים את המסיכות, מקלפים את הקליפות – אנו מגלים את האושר שאינו מתכלה ושאינו תלוי בדבר.
פרטים על קבוצת הלימוד של עקרונות התאוסופיה כדרך להתמרה עצמית ולשלום פנימי
מייל לתגובות ושאלות theosophyisrael@013net.net