אברהם אורון
האדם באשר הוא שואף מטבעו לחופש ולחירות. כולנו רוצים להשתחרר מדאגות, ממגבלות ומאילוצים שונים המעיקים עלינו, ולחוות יותר קלילות, מרחב וספונטניות בחיינו. אך מהי אותה חירות שאנו כמהים אליה? האם היא החופש לעשות כרצוננו ללא התחשבות? האם היא שחרור מוחלט מכל המסגרות והחובות? או שמא החירות האמיתית היא דווקא היכולת למצוא חופש פנימי בתוככי הנסיבות הקיימות, גם כשיש בהן קושי ומגבלה?
ההוגים הגדולים הציעו שהחופש האמיתי הוא מצב פנימי ולא תוצר של גורמים חיצוניים. הבודהא אמר שעוצמת הכמיהה והתשוקה לדברים חיצוניים גדולה מעוצמתם של כבלי ברזל, והאדם הנבון משתחרר מהתלות בהם. הפילוסוף הסיני לאו דזה תיאר את האדם החופשי כמי שאינו נאחז ואינו נשלט על ידי רכוש או הישגים, אלא יודע להרפות ולא להיצמד אליהם..
כדי להתקדם לעבר חופש פנימי, עלינו לזהות תחילה את הגורמים הפנימיים שמונעים אותו, כמו למשל ההזדהות העמוקה עם דעות, אמונות ודפוסי חשיבה מקובעים. גם השאפתנות והמרדף המתמיד אחר הנאות וסיפוקים יכולים לכבול אותנו במקום לשחרר. החרות נמצאת בהבנה ששלמות ובטחון פנימיים יכולים לבוא רק מתוכנו, ואינם תלויים בבעלות על דברים חיצוניים.
בדרך לחופש הפנימי נדרשת עבודה עצמית ופיתוח מודעות למה שכובל אותנו ברמה העמוקה. לרוב איננו מכירים את טבענו הגבוה והחופשי, ולכן קשה לנו להאמין ביכולתנו להתמודד עם הנטיות הנמוכות שמשתלטות עלינו. הכרה הדרגתית בתודעה החופשית שהיא מהותנו תאפשר לנו להשתחרר מהדפוסים המגבילים, ולבחור לחיות ולפעול ממקום של חוכמה ואהבה.
אין ספק שיש בחיים גם מגבלות חיצוניות רבות, כמו מחלה, נכות, קושי כלכלי, מצבי לחץ ומשבר. איך נמנע מלהיות משועבדים להן? האם נכעס ונתמרמר, נתנגד להן או נילחם בהן? זו אינה הדרך. ככל שנתנגד למגבלה, כך הקושי שבה יגבר. הפתרון טמון בראש ובראשונה בקבלה מודעת של המגבלה, על המחשבות והרגשות שהיא מעוררת, מבלי לשפוט אותה.
מכאן ניתן להמשיך ולטפח תרגול רוחני שוטף – מדיטציה, נשימות, הרהור פנימי – שיסייעו לנו לפתח תחושת נוכחות והתעלות מעל הנסיבות החיצוניות. נוכל גם לזהות דפוסי חשיבה שמחזקים את תפיסת המגבלה כסבל, ולאתגר אותם. למשל, אם נחשוב שאיננו יכולים להיות מאושרים ללא דבר מסוים, נסבול מאוד כשנאבד אותו. אבל האמנם זו האמת?
לבסוף, הכרת תודה יומיומית על מה שיש לנו כבר, במקום התמקדות במה שחסר, תאפשר לנו לחיות בשלום עם המגבלות. כמו כן, אם ננסח אותן מחדש כהזדמנויות לצמיחה, למידה והתפתחות, נוכל אף למצוא בהן ברכה. כשנתמיד בעבודה הפנימית הזו, נחווה יותר ויותר רגעים של שלווה פנימית ונוכל להרפות מהאחיזה בדברים שחשבנו שאיננו יכולים בלעדיהם.
לסיכום, החרות האמיתית היא היכולת לחיות מתוך חופש פנימי גם כאשר איננו יכולים לשנות את הנסיבות החיצוניות. זהו תהליך הדרגתי של התעוררות לטבע התודעתי החופשי שהוא מהותנו. דרך עבודה עצמית מתמדת של קבלה, שחרור, מודעות וחמלה, נוכל לזהות ולהתגבר על הכבלים הפנימיים, ולחיות חיים מלאי משמעות ושמחה גם מול אתגרי החיים
www.theosophia.org.il