למצוא את האושר שאנחנו מחפשים

נורמן ווינסנט פיל

תורגם מהעיתון תאוסופיקל דייג'סט מס' 2, 1999 בהוצאת האגודה התאוסופית בפיליפינים

אם מישהו היה שואל אותך שאלה שחבר שאל אותי לא מכבר: "האם אתה מאושר?", מה היית עונה לו? שאלה שכזו לא הופנתה אלי קודם לכן. למעשה, לא חשבתי על הנושא. תשובתי היא: "כן, אני מאושר. יש לי הנאה אדירה מכל יום ויום". מובן שיש לי בעיות ומכשולים. לא הכול קורה ממש כפי שהייתי רוצה שיקרה, וחלק מהדברים שקורים הם חוויות בלתי-נעימות, אבל באופן כללי החיים מעניינים, מרגשים ומלאי סיפוק.
כן, הייתי אומר שאני מאושר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים – אבל לא הייתי מכריז על-כך בראש חוצות. אנשים שהם עליזים באופן מוגזם ומקצועי משאירים אותי אדיש. אני מוצא שהם פשוט מציגים שמחה, ומתחת לראוותנות הזאת יש אך מעט שמחה ושלווה. השמחה-כביכול שלהם אינה שמחה בכלל, אלא יותר העמדת פנים של שמחה שמוּנעת על-ידי תשוקה לקשר אמיתי. אנשים שכאלה מחפשים שמחה בעודם מעמידים פני שמחים באופן מעורר חמלה, וזה פשוט לא מתרחש.
ובכן, איך אתה מוצא את האושר שאתה מבקש? פעם שמעתי אדם אומר, שהוא מטפל בבעיה זו בהתבסס על הניסיון. הרעיון שלו היה לבסס את סוד האושר על דברים שעשה ושמהם הוא קיבל את השמחה הפנימית העמוקה ביותר. הוא מצא, למשל, שהוא נהנה מיציאה לארוחה נפלאה במסעדה מקסימה ולערב מהנה עם חברים. אבל כשהשתדל במיוחד לעשות משהו נדיב, נחמד ובלתי צפוי למען מישהו בצרה גדולה, הוא "הרגיש כל-כך טוב בתוך עצמו שיכול היה לשיר מרוב אושר." את התגובה להתנסות הראשונה הגדיר כהנאה, ואת התגובה להתנסות השנייה – כאושר. כדי להיות מאושר, הוא מסכם, עליך לעשות את הדברים שנותנים לך את התחושה העמוקה ביותר, החריפה ביותר של תענוג.
השיטה מצטיינת בכך שהיא מדגישה אמת ישנה ונדושה, אבל כזו שיש לחזור עליה: לא מה שאתה עושה עבור עצמך הוא שעושה אותך מאושר באמת, למרות שזה יכול לתת לך הנאה מוצדקת, אלא מה שאתה עושה עבור אחרים. ושמחה יתרה נגרמת כשזה משהו שיכולת להסתלק מבלי לעשותו ולמרות זאת אתה עושה, מפני שמשהו בך אומר לך שאתה חייב.
וויליאם לִיוֹן פֶלְפְּס (William Lyon Phelps), הוגה יצירתי, סופר ומורה, אמר פעם: "המאושר באדם הוא זה שהוגה את המחשבות המעניינות ביותר". ישנה תבנית חשיבה, אם אפשר לקרוא לזה כך, שמסתובבת ללא הרף סביב נוחיות אישית. זה נוגע אך ורק למה שאתה אוכל או לובש, מידת הנוחיות שאתה חש, מה היא אמרה, מה הוא עשה וכך הלאה לעולמי עולמים – סדרות מונוטוניות ומשעממות של מחשבות, שלעולם אינן מסתעפות החוצה לאזורים חדשים או מלהיבים.
אבל אדם שקורא, לומד ומשוחח על אירועים שוטפים במדע, פילוסופיה, בחירה פוליטית – ניצַל בזמן התהליך מהתרכזות שטחית בעצמו, והמעורבות המודעת שלו בפעילות ובחִיּוּת האינסופית נוטה לייצר את ההתרגשות הטבעית שבשמחה. לרוע המזל, הגיית מחשבות מעניינות שיוצרת אושר היא תהליך שדורש משמעת, שרק מעט מאד אנשים מפעילים.
אדם שהתייעץ איתי התלונן, שלא ידע אושר מאז שההצלחה האירה לו פנים: "כשהייתי צעיר וציפיתי לקריירה עסקית, היתה לי הנאה רבה מן החיים. אבל עכשיו, כשהגשמתי את מטרתי, האושר לו קיוויתי לא התגשם. למה?"
בהתייחסי לדעה הנדושה שחפצים – מכוניות, מכשירי טלוויזיה, מועדוני ספורט – לא בהכרח מבטיחים אושר (למרות שלעולם לא אדע מדוע יש לגנותם), אני מתחיל לחקור את הדברים שהאיש היה רגיל לחשוב עליהם.
מעמד היה אחד מהם. הוא התקדם בהתמדה, אך כך עשו גם האחרים והוא הרגיש מאוים. הוא נעשה רגיש בקשר לשותפיו לעבודה, יחסם אליו, מה אמרו ואיך אמרו זאת. אם מישהו קיבל העלאה, איך קרה שפסחו עליו? זה הגיע לידי כך שאם מישהו לא הסכים עם דעה שהביע, נגרמה לו אי-נוחות והוא לקח את כאב-הבטן איתו למיטה.
הוא שכב ער לילות שלמים, עובר ללא הרף על עלבונות ודחיות ושואל את עצמו: "למה אני? מי הם חושבים שהם?" ועוד מפריעי-שינה יעילים כאלה. מובן שהוא קם מהמיטה ממורמר, ומיהר העירה מלא טינה ורוגז להשתתף במרוץ התחרותי.
המלצתי לו שיפעל ריפוי החשיבה. הצעתי שיַפנה את מחשבותיו, בהיכנסו למיטה, אל הדברים הנעימים ביותר שקרו לו במשך היום, וידגיש אותם. תהליך כזה יַטה את עמדתו לכיוון של הנאות. לאחר מכן, המרצתי אותו שיתפלל במפורש ובשמו של כל אחד משותפיו לעבודה, עם הדגשה מיוחדת על אלה שהוא שנא במיוחד. היה עליו לבקש להבינם, להעריך את סגולותיהם ולראות את עצמו בעיני רוחו מקיים איתם יחסים טובים. לאחר מכן היה עליו להתעכב על הנושאים האמיתיים שבחיים, דברים כמו אהבה, יופי, בריאות ואלוהים.
הטה את מחשבותיך מהסחרור המרגיז, המטריד והמעצבן אל מחשבות של שלום, סליחה, אהבה והערכה – ואני מאמין שתמצא אושר. האדם שאת סיפורו סיפרתי זה עתה – מצא.
עברית : ענת כהן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*