ענת כהן
באחד מהמפגשים של צוות הכתיבה התאוסופית, הצענו לחברים נושאים לכתיבה, וביניהם לכתוב איך הגיעו לתאוסופיה. במחשבה שנייה הבנתי, ששאלה מעניינת נוספת היא למה אני בכלל נשארת בתאוסופיה, למה אני חברה באגודה.
התקרבתי לתאוסופיה כי אישה שפגשתי בקורס כלשהו המליצה לי על הלימוד התאוסופי. רכשתי את כל הספרים התאוסופיים בעברית שהאגודה הציעה בזמנו וקראתי אותם, והרגשתי שאני רוצה לדעת עוד. הצטרפתי לטיול של האגודה וראיתי שיש כאן אנשים שחושבים דומה לי ומדברים בשפה שאני מבינה. פתאום גיליתי שיש בעולם עוד אנשים שמאמינים, כמוני, בדברים שונים ומשונים, ושהאנשים האלה אפילו יודעים להסביר למה.
בתאוסופיה קיבלתי הסברים טובים לכך שלעתים אנחנו שומעים, רואים, מבינים ויודעים דברים מבלי שלמדנו אותם, אבל יש לנו תחושה עמוקה וחזקה מאוד שהם אמת ושעלינו לחיות לפיהם. קיבלתי אישור להרגשתי שחייבת להיות לחיים האלה תכלית חיובית, ושהמוות לא יכול להיות סוף החיים. הבנתי שאכן יש מי ששומר עלינו, וגם שאנחנו קובעים איך ייראו חיינו הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים. פגשתי אנשים שמתעניינים ורוצים, כמוני, ללמוד עוד על דברים שמדברים אלי ומעניינים אותי.
הבנתי שזה נכון ובסדר שאני מרגישה שונה ואחרת, כי כל אחד שונה ואחר. שנכון לדעת ולהאמין בידיעה הפנימית, כי היא אמיתית וקיימת. שאפשר וצריך לסמוך על אינטואיציות ותחושות בטן, כי הן באות ממקום עילאי ומדריך. שאפשר וצריך גם לבחון ולבדוק את הדברים, כי האחריות על חיי ובחירותי היא שלי, ואני זו שאצטרך לתת דין וחשבון על החלטותי. למדתי גם עד כמה ואיך ביכולתי לשנות ולשפר את עצמי כאדם ואת חיי כאן, ומתוך כך ובאופן בלתי נמנע גם את חייהם של אנשים אחרים ואת העולם שמסביבי.
הבנתי מה משך אותי להתקרב וללמוד תאוסופיה. אז למה אני נשארת כאן ולא רצה הלאה ללמוד עוד משהו?
אולי מפני שאני חשה שמצאתי כאן מקום שבו אני יכולה לתת ולתרום, לעשות ולהרגיש נחוצה. אדם צריך ורוצה לחוש שהוא נחוץ, שהנתינה שלו מוערכת, שיש מטרה להיותו ולעשייתו. אדם צריך להשאיר את רישומו בעולם ועל אנשים בדרך כזו או אחרת. עלינו למצוא את הדרך, שתאפשר ליותר אנשים להשאיר רישום חיובי של עשייה ונתינה דרך התאוסופיה, ולחיות חיים תאוסופיים.