סיפורו וממצאיו של רופא ופרופסור לפסיכיאטריה שהקדיש 40 שנה לחקר זיכרונות מחיים קודמים של ילדים

  John Algeo פרופ' ג'ון אלגאו       

פרופ' ג'והן אלגאו היה נשיא האגודה התאוסופית האמריקאית ופרופסור-חבר באוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות-הברית, בעל תארי-כבוד אקדמיים , ומחברם של ספרים ומאמרים רבים.

המאמר תורגם מתוך גיליון מרץ-אפריל 2006 של המגזין התאוסופי  Quest

עברית:             ענת כהן

היוולדות חוזרת של הנשמה בגוף היא הנחה על מה שקורה לתודעה של היצור האנושי לאחר מות הגוף. להנחה יש גם גירסה פשטנית וגם גירסה מורכבת, אך אף אחת מהן אינה נושא לחקירה מעבדתית, מפני שמוות והיוולדות חוזרת אינם יכולים להיכנס למבחנה, או מתחת למיקרוסקופ. היבטים מסוימים של הנחת ההיוולדות החוזרת, בכל אופן, יכולים להיחקר בקפידה מדעית, למרות שהאפשרות למחקר כזה בוטלה מכל וכל על ידי המדענים שטעו לחשוב, ששיטות המחקר של חוקרי ההיוולדות החוזרת הם מטפיזיות ובלתי מדעיות.

ידועה הערתו של הפילוסוף-הפסיכולוג וחוקר הנפש וויליאם ג'יימס [William James], שאם רוצים להוכיח שלא כל העורבים שחורים, אין צורך לבחון כל עורב בעולם. צריך רק למצוא עורב לבן אחד. אלה שחקרו את ההיוולדות החוזרת, אפילו כשהיו פסיכותרפיסטים מקצועיים, היו בדרך כלל נלהבים, אבל גישתם חובבנית ובלתי מדעית. למרות זאת, בכל אופן, יש עורב לבן אחד. שמו איאן סטיבנסון [Ian Stevenosn].

 איאן סטיבנסון

נולד בהאלואין[1] (חשבו על זה מה שתרצו) בשנת 1918. סטיבנסון היה תושב מונטריאל, קוויבק. לאמו הייתה השפעה ברורה על חייו המאוחרים. הוא אמר עליה: "אמי האמינה מאוד בהשפעת המחשבות על הרווחה הגופנית, וייתכן שאני חייב לה את העניין ההתחלתי שלי ברפואה פסיכוסומטית"[2]. נאמר גם שהייתה לה ספריה גדולה של ספרים על תופעות על-חושיות. כנראה שאמו של סטיבנסון הייתה תאוסופית. הוא אומר: "מקריאה בשחר ילדותי התוודעתי לרעיון של היוולדות חוזרת. הרעיון נראה לי הגיוני, אך מעולם לא חשבתי עד שנים רבות מאוחר יותר, שיכולה להיות אי-פעם איזו הוכחה שתתמוך באמונה זו. ודאי שהתאוסופים לא הציעו הוכחה כזו" (מתוך אחדים ממסעותי).

לאיאן סטיבנסון הייתה קריירה מכובדת, אם גם יוצאת דופן במובנים מסוימים. החינוך הפורמלי שלו היה באוניברסיטה העתיקה והמפורסמת של סנט אנדרוז בסקוטלנד ובאוניברסיטת מקגיל ובית הספר לרפואה שלה במונטריאל. לאחר תקופת ההתמחות שלו ומגורים במונטריאל ובפניקס, אריזונה, הוא היה לחבר אקדמיה בבית הספר לרפואה וביוכימיה שבניו אורלינס. אז הוא עבר בקורנל הכשרה ברפואה פסיכוסומטית ובפסיכואנליטיקה פרוידיאנית, שאותה איפיין מאוחר יותר כ"חרוט של תיאוריה שנתמך על ידי בסיס קטנטן של נתונים" וניבא שיוצרה, זיגמונד פרויד, "יהיה יום אחד ללעג". לאחר מכן, הוא השתקע כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטה של מדינת לואיזיאנה ובאוניברסיטה של וירג'יניה. עד כאן, הקריירה שלו הייתה די שגרתית. אבל אז, הוא אומר, קרה משהו: "במשך שנים רבות היה לי עניין נלהב בהתנסויות שמעבר לחושים ובתופעות דומות. חוסר שביעות הרצון שלי מתיאוריות נפוצות על האישיות האנושית הוביל אותי להרחיב עניין זה, ובשנות ה-1950 התחלתי לקרוא באופן שיטתי ספרות תאוסופית ומחקרים על תופעות על-חושיות" ["חלק מ-מסעותי ברפואה"].

בערך ב-1960, בתחילת הקריירה שלו בוירג'יניה, סטיבנסון החל בחקר רציני של תופעות על-חושיות, במיוחד דיווחים על זיכרונות מחיים קודמים ודברים הקשורים לזה. מחקר כזה היה ללא ספק בלתי רגיל לאיש רפואה אקדמי. נקודת מפנה בקריירה של סטיבנסון היתה עבודה שכתב על: ההוכחה לשריד מזיכרונות שטוענים שהם מגלגולים קודמים, שעליה הוענק לו בצדק על ידי החברה האמריקאית לחקר הנפש פרס וויליאם ג'יימס[3]. צ'סטר קארלסון, הממציא של זירוקס[4], התרשם כל כך מעבודה בלתי רגילה זו, עד שהעניק לסטיבנסון קתדרה באוניברסיטת וירג'יניה ומימן מחקר נוסף.

נתוני המסמך החלוצי הראשון של סטיבנסון, שרמזו על היוולדות חוזרת, פתחו זרם של ספרים שמדווחים על המשך המחקר. הידוע ביותר מביניהם והמשפיע ביותר היה אוסף מקרי המחקר הראשון שלו:  עשרים מקרים שמרמזים על היוולדות חוזרת (1966). אחריו יצאו ארבעה כרכים: מקרים של ההיוולדות החוזרת מהודו (1975), מסרי-לאנקה (1977), מטורקיה ולבנון (1980), ומתאילנד ובורמה (1983). מחקר כללי ממשיך היה ילדים שזוכרים תקופות חיים קודמות (1987), ואחר, שהתמקד במערב, היה: מקרים אירופיים של ההיוולדות החוזרת (2003).

בנוסף למחקרי ההיוולדות החוזרת הללו, המדגישים זיכרונות מתקופות חיים קודמות, סטיבנסון פרסם את היוולדות חוזרת וביולוגיה, מחקר טכני בן שני כרכים, ואת 'ההצטלבות בין היוולדות חוזרת לביולוגיה, סיכום לקורא הכללי' (1997), שניהם עוסקים באפשרות הקשר בין סימני לידה ומומים מלידה לבין תקופות חיים קודמות. הוא פרסם גם שני ספרים: קסנוגלוסיה[5] (1974) ו-שפה שלא נלמדה (1984), שניהם על התופעה העל-חושית של אנשים, שיודעים פתאום שפה שאליה לא נחשפו מעולם, אולי כהעברה מתקופת חיים קודמת. הוא גם הכין אוסף מקרי מחקר על רשמים טלפתיים (1970). בנוסף לשני ספרי מחקר אלה, סטיבנסון פרסם כ-150 מאמרים ופרסומים מלומדים על נושאים אלה ונושאים הקשורים בהם.

כל מי שקורא תיאורי מקרים אלה ואת העובדות יוצאות הדופן שסטיבנסון היה מסוגל לאמת, חייב להתרשם משיטות המחקר הזהירות שלו ומכמות ההוכחות שנצברה. ביחס למקרים מדוּוחים של זיכרונות מחיים קודמים, התהליך של סטיבנסון הוא לרדת מהר ככל האפשר לעומק העובדות שהילד (או לעתים המבוגר) זוכר, לראיין בני משפחה ושכנים כדי לברר מה הם יודעים על האירועים שנזכרו, לחקור כשמתאפשר את זירת האירוע של תקופת החיים הזכורה, כולל אנשים מתקופה זו שעודם בחיים, ולאמת רבים ככל האפשר מן הזיכרונות המסויימים הללו. סטיבנסון חקר אלפי מקרים של זיכרון לכאורה. ברבים ממקרים אלה אין כמות מספקת של פרטים כדי להשתכנע, אך אחרים הינם מדוייקים באופן ראוי לציון.

המקרה של אימאד [Imad]

דוגמה טיפוסית אך מורכבת היא של ילד לבנוני צעיר בשם אימאד, שהחל לדבר על חיים קודמים כשהיה בן פחות משנתיים. הוא ציין שמות של אנשים שהכיר, תיאר רכוש שהיה לו, סיפר על אירועים שהתרחשו. לעתים הוא דיבר על עניינים אלה מתוך שינה, ולעתים כשדיבר אל עצמו הוא היה תוהה איך אנשים אלה שהכיר מסתדרים היום. הוא טען שהוא בן למשפחת בוהמזה [Bouhamzy] בכפר חריבה [Khriby] והתחנן שייקחו אותו לשם.

אביו של אימאד גער בו על שהוא מספר שקרים על חיים קודמים, אך יום אחד הגיע אל עירו של אימאד מבקר מכפר חריבה, והילד הצעיר זיהה אותו ברחוב. אירוע זה גרם למשפחתו של אימאד לקחת את סיפוריו ברצינות. כשסטיבנסון חקר את המקרה, עדיין לא נוצר שום קשר בין המשפחה הנוכחית של אימאד למשפחתו הקודמת. למרות ששני הכפרים היו רק במרחק של חמישה עשר מיילים, היה רק מעט קשר חברתי או מסחרי ביניהם.

החיים הזכורים לאימאד היו של איברהים בוהמזה. אימאד תיאר את פילגשו של איברהים, ג'מילה, והיה מסוגל לזהות ולתת את שמותיהם של רבים מקרוביו וחבריו של איברהים. הוא תיאר לפרטים תאונת משאית שהרגה אחד מבני דודיו של איברהים. אימאד תיאר רובים שהשתייכו לאיברהים, שהיה חובב ציד. הוא תיאר את מקום ביתו של איברהים, שתי בארות סמוכות, את מבנה הגן בעת מותו של איברהים, שלושה כלי רכב שהיו לו (מכונית צהובה קטנה, אוטובוס ומשאית), ומגוון פרטים אחרים. הוא היה מסוגל לחזור על המילים שאמר איברהם בעת מותו. בעלת משמעות היא גם העובדה, שהילד אימאד ביטא לעתים קרובות שמחה על כך שהיה מסוגל ללכת. איברהים מת בערך בגיל עשרים-וחמש לאחר שהות בת שנה בבית-החלמה, הוא סבל משחפת ובסוף חייו היה מרותק למיטתו.

בנסיון לחבר את המידע לשלמות עקבית, הסיקו בני משפחתו של אימאד מספר מסקנות שגויות, שהם ייחסו לאימאד הצעיר. בגלל שחלק מסיפוריו המוקדמים היו על אדם שנקרא מחמוד, על תאונת משאית שבה שתי רגליו של הקורבן נשברו, ועל האישה היפה ג'מילה (ששמה היה המילה הראשונה שאימאד אמר), משפחתו של אימאד סברה בטעות שהוא טוען כי הוא מחמוד שמת בתאונת המשאית, ושג'מילה הייתה אשתו. הם הסיקו מסקנות שגויות אחרות על קשרי המשפחה בין הבוהמזים ועל האירועים שאימאד ציין. בניגוד להיגיון, הטעויות הללו הן הוכחות חיוביות במקרה זה, מפני שהן מראות כי משפחתו של אימאד לא יכלה לזהות את מקור המידע של זיכרונותיו.

מחקרו של סטיבנסון והמסורת התאוסופית

לרבים מן המקרים שסטיבנסון חקר יש מאפיינים מיוחדים משותפים. בצורה אופיינית החיים הקודמים הסתיימו בטרם עת, בתאונה, באלימות או במחלה. הזמן בין תקופות החיים היה קצר יחסית (במקרה של איברהים-אימאד, רק תשע שנים חלפו בין זמן מותו של איברהים לבין לידתו של אימאד, ולעתים קרובות המרווח אף קצר מזה). שתי תקופות החיים היו באותה תרבות, לעתים קרובות באותו אזור גיאוגרפי כללי. וגם, כמובן, הילד זכר את חייו הקודמים. מאפיינים אלה תומכים זה בזה.

לפי הכותבים התאוסופיים, כאשר תקופת חיים מסתיימת באופן רגיל, ההתנסויות שתקופת חיים זו הייתה אמורה לספק לאדם מומשו במלואן. אז הוא זקוק לזמן ארוך בין תקופות החיים כדי להטמיע ולהפנים את התוצאות של התנסויות אלה. כאשר האדם חוזר להיוולדות, זה כדי לזכות בהתנסות חדשה, וחזרה זו מתרחשת לאחר שכל הזיכרונות המסויימים של האישיות הישנה סולקו. כך אין כל קשר מודע בין האישיות הישנה לאישיות החדשה.

אבל, אם חיים מתקצרים לפני שהאדם השיג מהם כל מה שהיה באופק, התקופה הארוכה הנהוגה לעיכול חיי העבר אינה נחוצה. גם הרעב לחיים, שמושך את היחיד אל ההיוולדות בחומר, לא מוצה, כפי שהיה קורה במהלך תקופה של חיים שלמים. שני גורמים אלו עשויים לזרז את ההיוולדות החדשה בגוף, מפני שאין שום דבר שיחזיק את היחיד במצב הביניים, והצמא לחיים פיזיים מושך את האדם להיוולד מחדש . סביר שהיחיד נמשך בחזרה אל אותה סביבה – אל אותו אזור ואותה תרבות – במטרה לנסות להשלים את ההתנסות שנקטעה.

בדרך כלל, במהלך התקופות הארוכות שבין תקופות חיים, הרגשות הישנים, הנטיות והזיכרונות ממוצים ומסולקים, כך שכאשר מתרחשת בסופו של דבר היוולדות חוזרת, האישיות הקודמת התפזרה, ואישיות חדשה מתחילה להתפתח שוב עם הגוף החדש. אבל, במקרה מהיר של היוולדות חדשה בגוף, לא היה זמן להשלמת התהליך הזה של הישחקות ופיזור של הישן. וכך היחיד המגיע שוב להיוולדות מביא עימו קצת רסיסי זיכרון, כמו גם רצונות ופחדים, מן החיים הקודמים.

לכן, המקרים של סטיבנסון יהיו חריגים מנקודת הראות של הצורה הרגילה של היוולדות חוזרת בגוף. אבל עצם החריגוּת שלהם היא שמאפשרת לזהות ולחקור אותם. הצורה הנורמלית של היוולדות חוזרת בגוף אינה משאירה מן החיים הקודמים עקבות שניתנים לזיהוי קל, הצורה החריגה משאירה.

הסברים אפשריים ל"זיכרונות"

בחקירת המקרים שלו, סטיבנסון התייחס למגוון הסברים אפשריים לדיוקם של הזיכרונות שדוּוחו:

1. הונאה. ברוב המקרים, תרמית מכוּונת היא ההסבר הכי פחות סביר. היא תדרוש קנוניה משוכללת בין הילדים, קרוביהם, שכניהם, זרים בערים אחרות וכך הלאה. זאת ועוד, לרמאים המשוערים בדרך כלל לא היה שום רווח או מניע אחר כלשהו. להיפך, הורים לעתים קרובות הסתייגו ביותר מקבלת זיכרונות כאלה.
2. קריפטומֶנזיה[6]. אפשר להאמין בתוקף שחווינו משהו, שלמעשה קראנו או סיפרו לנו עליו, אבל המיינד שלנו הפך אותו לזיכרון. זיכרון (מֶנזיה) חבוי (קריפטו) כזה אחראי גם לתופעה של פלגיאט (גניבה בלתי מודעת, ספרותית או מוזיקלית): כותבים עלולים לאחסן צירוף מילים או משפט שקראו במקום כלשהו ושמצא חן בעיניהם במיוחד, ואז לחשוב שהוא משהו שהם חיברו. חלק ממה שסטיבנסון חקר היה, האם מישהו שהיה במגע עם הילד ידע את הדברים, שהילד דיווח עליהם כעל זיכרון.
3. טלפתיה עם החיים. אפשרי שהילדים קראו את המיינדים של אנשים חיים שהייתה להם ידיעה של האירועים, ואז המירו זאת למידע של זיכרונות כביכול.
4. ידיעה-לאחור או ידיעה-מראש. אפשרות אחרת היא שהילד, באמצעות איזו יכולת יוצאת דופן, היה מודע ישירות לאירועים בעבר, לפני שנולד (רטרוקוגניציה). או אולי שהילד, באמצעות יכולת עוד יותר יוצאת דופן, היה מודע בצורה כלשהו לעובדות שהחוקר היה מגלה בעתיד וניבא אותן (פְּרֶקוגניציה).
5. טלפתיה עם המת. אולי הילד נכנס למגע טלפתי עם התודעה של אדם שהלך לעולמו, ובטעות תפש את המידע שהשיג כך כזיכרונות שלו.
6. שליטה. ייתכן שהילד נשלט למעשה על ידי רוחו של האדם המת, והזיכרונות שדיווח עליהם היו למעשה הזיכרונות של אותה תודעה אחרת, שהייתה דיירת-משנה בגופו או שהחליפה את האישיות המקורית. אפשרויות 3 ו-6 יותר ויותר בלתי סבירות מנקודת הראות של המדע הרגיל וגם, יחד עם היותן בלתי אפשריות, היו דורשות מהפיכה חשיבתית מדעית גדולה ממש כמו הקבלה של היוולדות חוזרת כהסבר. לכן, בסופו של דבר סטיבנסון הסיק שהאפשרות השביעית הייתה לעתים האפשרות הסבירה ביותר:
7. רה-אינקרנציה [היוולדות או היוולדות חוזרת בגוף]. הזיכרונות הם מה שהם נראים: היזכרויות באירועים מתקופת חיים קודמת של הילד. סטיבנסון מעולם לא טען שהמקרים שלו "מוכיחים" היוולדות חוזרת, בוודאי לא במובן הפופולרי של המונח הזה. קשה להגיע להוכחה וקשה להעריך אותה. כל מה שסטיבנסון טוען הוא, שהמקרים האלה מרמזים על היוולדות חוזרת כהסבר, ושאין להם עוד הסבר אפשרי אחר. זו טענה צנועה, אך היא עדיין טענה בלתי רגילה של מדען מן האקדמיה. מאז עבודתו של סטיבנסון, אין זה עוד נכון לומר שאין כל הוכחה ממשית, מוצקה, להיוולדות חוזרת. זה בדיוק מה שהוא סיפק.

 מה המשמעות של כל זה?

סטיבנסון הסתייג באומץ מהפקת מסקנות כלליות מן המחקר הרשמי שלו, והעדיף פשוט לתת לו להישאר כהוכחה. בכל אופן, בראיון בכתב-העת אומני [Omni], הוא צוטט כמצהיר מספר דברים כלליים באופן חופשי ובלתי טיפוסי. לדוגמה, הוא הציע שמספר זיכרונות של היוולדות חוזרת עשויים להיות "התנהגותיים" יותר מאשר "מדומיינים". כלומר, לא זיכרונות של שמות מסוימים, מקומות, אנשים ואירועים, אלא יותר של תחומי עניין, גישות ופחדים. הוא גם טוען כי האישיות האנושית ומאפיינים התנהגותיים כאלה אינם יכולים להיות מוסברים רק על ידי תורשה גנטית והשפעות סביבתיות, אלא דורשים גורם אחר כלשהו – כמו זיכרונות מהיוולדויות קודמות (78).

באותו ראיון, סטיבנסון מצוטט כמציע הנחות על-פיזיות בסיסיות כלשהן. בתגובה לשאלה: "האם אתה רואה בהיוולדות חוזרת רעיון של תכלית יותר גדולה", התשובה הייתה: "ובכן, כן. אני רואה. הרעיון שלי על אלוהים הוא שהוא מתפתח. אינני מאמין באלוהים השען [watchmaker], הבורא המקורי שבנה את השעון ואז נתן לו לתקתק. אני מאמין ב"אלוהים בונה-העצמי" [Self-maker], שמתפתח ועורך ניסויים, וגם אנחנו כחלקים ממנו. גופים מתבלים, נשמות עשויות להזדקק לתקופות של מנוחה ומחשבה. לאחר מכן היחיד יכול להתחיל מחדש בגוף חדש" [110].

כשנשאל מדוע ילדים מסוימים נולדים למשפחות מסוימות, סטיבנסון ענה: "ייתכן שהמטרה היא לחיות וללמוד ביחד". וכשנשאל לעצתו לאנשים שאין להם זיכרונות מחיים קודמים, התשובה שנרשמה היא: "אנשים מסוימים אמרו שזה לא הוגן להיוולד מחדש אלא אם אתה יכול לזכור פרטים מחיים קודמים ולהפיק תועלת מזיכרון השגיאות שלנו. הם שוכחים שלשכוח זה חיוני כדי להצליח לחיות בהווה. אם בכל פעם שהיינו הולכים היינו זוכרים איך מעדנו, היינו נופלים שוב" [118].

בדומה לכך, באוטוביוגרפיה שלו "אחדים ממסעותי ברפואה" הוא אומר, "אני מציע שבמקום להתרכז בתחום אחד של אבולוציה – זה של הגופים הפיזיים שלנו – שנקח חלק גם בתחום שני של אבולוציה – זה של המיינדים שלנו או, אם אתם מעדיפים, של נשמותינו". ועוד הוא אומר: "קיימים אמצעים אחרים להשגת ידע מלבד השיטה המדעית. אמנות, מוזיקה, שירה וסוגים אחרים של ספרות נותנים לנו ידע. אני יכול גם להאמין שבחוויות מיסטיות עשויה להיות לנו גישה ישירה אל אמיתות חשובות או, ליתר דיוק, אל האמת החשובה ביותר מכולן, האומרת שאנחנו בעצמנו חלק מן הכּוּליות הגדולה. אינני יודע אם תכנו את הרב-גוניות של חוויה דתית מאת ויליאם ג'יימס[7] עבודה של מדעי הרוח או עבודה מדעית. יש בה חלק מן הטוב שבשני התחומים, ולגבי היא אחד הספרים הגדולים ביותר שנכתבו אי-פעם. אינני מכיר הגנה טובה יותר מן הערך של ההתנסויות המיסטיות".

סטיבנסון מסכם את הזכרונות הביוגרפיים שלו בהערכה זו של עבודתו: "אולי התרומה העיקרית שלי תהיה להכיר לאנשים במערב את הדברים, לא את רעיון ההיוולדות החוזרת – הוא חייב להיות אחד הרעיונות הישנים ביותר בעולם – אלא את ההוכחה שנוטה לתמוך באמונה בהיוולדות החוזרת."

לכן איאן סטיבנסון הוא עורב לבן בין כל הציפורים השחורות, גם של המדענים שמסרבים להרהר באפשרות ההיוולדות החוזרת, וגם של המעריצים שמתרשלים לבדוק את הנושא באובייקטיביות הולמת.

מראי מקום

Omni. "Ian Stevenson" (Interview). Omni 10.4 (1988): 76—80, 108—10, 116—8. Stevenson, Ian. Cases of the Reincarnation Type: Volume I, Ten Cases in India. Charlottesville: University Press of Virginia, 1975.

Cases of the Reincarnation Type: Volume II, Ten Cases in Sri Lanka. Charlottesville: University Press of Virginia, 1977.

Cases of the Reincarnation Type: Volume III, Twelve Cases in Lebanon and Turkey. Charlottesville: University Press of Virginia, 1980.

Cases of the Reincarnation Type: Volume IV, Twelve Cases in Thailand and Burma. Charlottesville: University Press of Virginia, 1983.

Children Who Remember Previous Lives: A Question of Reincarnation. 2d ed., rev. Jefferson, NC: McFarland, 2001. 1st ed. Charlottesville: University Press of Virginia, 1987.

European Cases of the Reincarnation Type. Jefferson, NC: McFarland, 2003.

The Evidence for Survival from Claimed Memories of Former Incarnations. N.p.: n.p., 1970, 1961. From Journal of the American Society for Psychical Research 54 (1960): 51-71, 95-117.

Reincarnation and Biology: A Contribution to the Etiology of Birthmarks and Birth Defects. 2 vols. Westport, CT: Praeger, 1997.

"Some of My Journeys in Medicine." Ed. Albert W. Fields. Flora Levy Lecture in the Humanities. Lafayette, LA: University of Southwestern Louisiana, 1989 (unpaged reprint).

Telepathic Impressions: A Review and Report of Thirty-five New Cases,. Charlottesville: University Press of Virginia, 1970. Also as Proceedings of the American Society for Psychical Research 29 (June 1970): 1—198.

Twenty Cases Suggestive of Reincarnation. 2d ed., rev. and enlarged. Charlottesville: University Press of Virginia, 1978, 1974, 1st ed. 1966.

Unlearned Language: New Studies in Xenoglossy. Charlottesville: University Press of Virginia, 1984.

Xenoglossy: A Review and Report of a Case. Charlottesville: University Press of Virginia, 1974; Bristol: John Wright, 1974. Also as Proceedings of the American Society for Psychical Research 31 (February 1974): 1—268.

Where Reincarnation and Biology Intersect. Westport, CT: Praeger, 1997.

Note: The middle part of this article is drawn from the author's book Reincarnation Explored.

[1]   Halloween – ליל כל הקדושים (31 באוקטובר), חג נוצרי חילוני, שבו הילדים נוהגים להתחפש בתחפושות מבהילות, לעבור מבית לבית ולאסוף ממתקים.

[2]  מתוך "Some of My Journeys".

[3] The William James Prize by the American Society for Psychical Research.

[4] Chester Carlson, the inventor of Xerox.

[5]  Xenoglossy – תופעה שבה אדם מסוגל פתאום לדבר ולדעת שפה שלא למד מעולם [תופעה על-חושית שמופיעה לעתים בטראנס היפנוטי].

[6]  Cryptomnesia – תופעה פיזיולוגית שבה אדם טועה ורואה זיכרון ישן כאילו הוא רעיון חדש.

[7] William James' The Varieties of Religious Experience