אורית טנצמן
אורית היא תלמידה ומנחה באגודה התאוסופית

מי לא רוצה שינוי? הרי רובנו, רוצים שינוי.
כולנו שואפים למשהו טוב יותר…
בחלומותינו ,היינו מדמיינים את עצמנו אחרת ממה שאנחנו עכשיו.
אולי היינו רואים את עצמנו,בריאים יותר, שלווים יותר,מלאי יופי ,חמלה ,חכמה.
היינו שמחים יותר,חופשיים יותר…
ובכל זאת,אם נתבונן לעומקו של עניין,נגלה שלרוב אנו מעוניינים בתוצאה של השינוי, אך לא מעוניינים לעבור את התהליך עצמו.
מה שאנו בדרך כלל רואים לנגד עיננו ,מזכיר את התמונות המצולמות בעיתון לפרסומות: "לפני"…. ו"אחרי"…
ובתוך תוכנו היינו רוצים,להיות "אחרי" מבלי להתאמץ מידי ומבלי להשקיע זמן רב.
מעין סוג של ניתוח קוסמטי.נכנסים כך ויוצאים אחרת.במיוחד היום,בתרבות האינסטנט, תרבות שמכוונת לשינויים מהירים ומידיים. אנו נוטים להאמין ששינוי כזה ,אפשרי.ומייחלים לטרנספורמציה כזאת מהירה וטוטאלית ,כגולם שהופך לפרפר…
אך מה שאנו שוכחים הוא שהגולם היה זמן מסוים,גולם. והפיכתו לפרפר אף על פי שנראית כהתרחשות מיידית מהירה,למעשה היא התבצעה בשלבים ובתהליך,שאותו לא ראינו.
למעשה,שלב הגולם הוא השלב השלישי מתוך ארבעה שלבים,בדרך להפיכתו לפרפר.וכל התהליך יכול להימשך בין שבועות אחדים למספר חודשים. אם כן,שלב הפיכת הגולם לפרפר ,הוא שלב התוצאה .
פעמים רבות אנו חסרים את הסבלנות ואורך הרוח הנדרשים ומצפים לתוצאות גדולות בזמן קצר.
עלינו לזכור ששינוי וצמיחה הינם תהליכים ,ולאמץ את הגישה הכתובה באור על השביל:"גדל כפי שגדל הפרח,לפי תומו- ועם זאת הוא משתוקק בכל מאודו לפתוח את ליבו לאוויר".
אז אם נאמר שאנו מעוניינים בשינוי,שהיינו רוצים להשתנות,כדאי שנשאל את עצמנו מספר שאלות :ראשית,עלינו לשאול את עצמנו,מדוע? מדוע אנו רוצים שינוי? מדוע אנחנו רוצים להשתנות?
הרבה פעמים,מה שעומד מאחורי הרצון לשינוי,הוא מצב של חוסר שביעות רצון ממה שיש.
אנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו ,אולי לא מרוצים מעצמנו ושואפים שיום אחד זה ישתנה.
שיום אחד נהיה מרוצים ונהיה מאושרים. האומנם?
מה צריך לקרות על מנת שנגשים חלום זה?
האם נסיבות חיינו הן הבעייתיות? האם הן מונעות מאתנו את האפשרות לשביעות רצון ונחת?
האם מערכות היחסים שלנו מאמללות אותנו? האנשים שסביבנו?
או שמא ייתכן שאנו אלו האחראים למידת האושר שלנו?
הצעד הראשון שעלינו לעשות,אם ברצוננו בשינוי מודע,הוא להכיר באחריותנו למצב.להפסיק להאשים אחרים ולראות בעצמנו את המבוגר האחראי שיכול לתקן ולשנות.
ברגע שאנו עושים זאת,אנו מחזירים לעצמנו את הכוח והיכולת לשנות.
אחרי שהבנו שמה שדוחף אותנו לעבר שינוי הוא חוסר שביעות רצון ממה שיש,
אם נעמיק עוד להתבונן ייתכן ונגלה,שהבעיה איננה בנסיבות עצמם אלא בגישה שלנו ושכל שעלינו לעשות הוא לקבל את מה שיש.להשלים עם מציאות חיינו ,להשלים עם חולשותינו,ולהפסיק לדחות את כל מה שלא עונה על דרישותינו.
מה שמעניין הוא ,שברגע שאנו מקבלים את המצב,מקבלים קבלה אמיתית את מה שיש ואת עצמנו,באותו רגע ממש, מתחולל השינוי. בעצם הויתור על השינוי,נוצר השינוי.
אך אין זה ויתור מתוך תבוסתנות,אלא מתוך חוכמה והבנה שכל שעלינו לעשות הוא לשנות את הגישה .ברגע שהשלמנו עם המצב ועם עצמנו,אז הגולם הופך לפרפר. ובלי להרגיש אנו כבר עברנו תהליך של התמרה.
הקושי הוא ביכולת שלנו לראות את כל מה ש"לא בסדר" ולקבל אותו.לקבל את חוסר המושלמות שלנו,של אחרים,לקבל את המצבים הלא נעימים בחיינו,מצבים שמעוררים בנו כעס,עצב,תיסכול.
לקבל את החיים כפי שהם ולהפסיק לרצות שיהיו אחרת.
לרובנו מערכת היחסים עם החיים היא כזאת של:רוצה/לא רוצה. נעים/לא נעים.
מערכת יחסים כזאת שמותנית ברצונות ובהשתוקקויות שלנו ולא מקבלת את החיים כפי שהם.
וכך גם נראות מערכות היחסים האחרות,עם בני הזוג,עם הילדים ,עם הסביבה,ועם עצמנו.
האם נוכל לקבל אותם כמו שהם? לקבל את עצמנו כפי שאנו ?
שנית,עלינו לשאול את עצמנו,האם אנו מוכנים לעשות מה שנדרש על מנת לשנות?
האם נהיה מוכנים להאיר את המקומות החשוכים בתוכנו ולראות את כל מה שאנו מחביאים עמוק בבוידם ?
האם נהיה סובלניים כלפי עצמנו? וניקח בחשבון שמדובר בתהליך ,למעשה השינוי עצמו מתרחש כהרף עין ,התהליך הוא בעצם ההכנה לשינוי.
אך לפני שנתחיל בכלל לצעוד לכיוון השינוי המיוחל באופן מודע,עלינו להחליט בצורה חד משמעית שזה מה שהיינו רוצים ,ואנחנו מוכנים לעשות את הויתורים הנדרשים.
כאן עלינו לגייס את כוח הרצון הרוחני שלנו,ולהיות נחושים בדרכנו ,מבלי להשאיר מקום לספקות . כיוון ששינוי דפוסי חשיבה והרגלים שטבועים בנו שנים רבות הופכים את המשימה לכזאת הדורשת מחויבות והתמסרות.וכל ספק שהשארנו ,עלול ברגע של חולשה להתגנב אל ליבנו ולשכנע אותנו לחזור לדרכנו הישנה.
עלינו ללמד את עצמנו,לחשוב בצורה חדשה,לדבר ולפעול על פי צורה זו.ולהיות נאמנים לדרך,גם לנוכח הקשיים הקיימים וגם לנוכח אלו שעוד יגיעו.
עלינו לתקן את מחשבותינו,וכפי שקרישנמורטי כותב על המיינד בלרגלי המורה:"עליך להשגיח ללא הפסק ולא –הנך צפוי לכשלון".
האדם שמעוניין לעבוד באופן מודע על עצמו, נדרש לעירנות ותשומת לב רבה לכל המתרחש בגופיו.הפיזי,האסטראלי והמנטאלי.
כיוון שכל עוד האדם מזדהה עם כליו הוא אינו מסוגל לחולל שינוי משמעותי,רק כאשר נרכשת מידה מסויימת של אבחנה,יכול הוא לראות ,"הראייה היא הפעולה",קרישנמורטי אומר.
אם ראינו שיש בנו קנאה ,ומה היא גורמת לנו להרגיש,לחשוב ולהיות,אם באמת ראינו אותה כפי שהיא ,אזי באותו רגע היא נעלמת.
ההתמרה היא למעשה נקודת השיא של תהליך השינוי.שינוי הוא דבר המתרחש כל הזמן,בתוכנו ומחוצה לנו.החיים הם שינוי ותנועה תמידיים ,המתרחשים אם נרצה בכך או לא.
בידינו הבחירה האם לקחת חלק פעיל בהתפתחות שלנו.
אם נרצה לעזור לעצמנו, ראוי שנזכור שויתור ,התמסרות ואמונה ,הינם ערכים חיוניים להצלחתנו.
לו לזרעים היו ספקות בנוגע לאפשרותם להפוך לפרחים,כנראה העולם שלנו היה הרבה פחות פורח.
ולו הגולם השרוי בחשיכה זמן רב, היה מאבד אמון ומתייאש,ודאי היינו מחמיצים כמה וכמה מן הפרפרים הנפלאים שיש לנו.
על כך נכתב באור על השביל:"בעצם יסוד הוויתך תמצא אמונה,תקווה ואהבה".
מי ייתן ונאזור כוח ואומץ לקחת חלק פעיל בשינוי הבא עלינו לטובה.