דברים מראיון שנערך עמה בסוף המאה ה 19 וסיפור מחייה – אנו מביאים ראיון זה לציון 144 שנים להקמת התנועה התאוסופית

הראיון עוסק במקור הבריאה, יכולות על-חושיות, מוצא האנושות, שלילת הנשמה בבודהיזם ועוד

 מהו זה שיוצר את היקום

….ש.  מיהו, איפוא, זה היוצר בהתמדה את היקום?

ת.  איש אינו יוצר אותו. המדע נוהג לקרוא לתהליך: התפתחות. הפילוסופים הטרום-נוצריים והמזרחנים קראו לו: האצלה, ואילו אנו, יודעי הח"ן והתאוסופים, רואים בכך את המציאות האוניברסלית והנצחית היחידה, המשקפת את עצמה לתקופותיה במעמקי המרחב האינסופיים. השתקפות זו, הנראית לנו כמו היקום החומרי האובייקטיבי, היא לדידנו אשליה בת-חלוף ותו לא. אך הנצחי הוא לבדו אמיתי.

ש.  מכאן, שאני ואת הננו אשליות?

ת.  בתור אישיות חולפת – היום אדם מסוים, מחר אדם אחר – נכון הדבר. האם ניתן לכנות את הבזקיו הפתאומיים של הזוהר הצפוני "מציאות", למרות שהיא נראית אמיתית, עד כמה שדבר יכול להיראות אמיתי, שעה שמתבוננים בו? ודאי שלא. המציאות הבלעדית הינה הגורם היוצר אותה, המציאות הקבועה והנצחית, בעוד שהאחרת אינה אלא אשליה בת-חלוף.

ש.  כל זה אינו מסביר את דרך היווצרותה של האשליה המכונה יקום. באיזה אופן מתגלה ההווה המודע מתוך ההוויה הבלתי מודעת.

ת.  הבלתי מודע הינו כזה אך ורק לגבי מודעותנו המוגבלת. היקום מגיח – אם על ידי הקרנה ואם בדרך האצלה – אל לנו להתפלמס על המונח – מתוך הסובייקטיביות ההומוגנית שלו, אל הראשון משבעת מישורי התגלותו. בכל מישור הוא נעשה מעובה וחומרי יותר, עד הגיעו אל המישור שלנו, עליו מושתת העולם היחיד שמבנהו הפיזי מוכר ומובן, פחות או יותר, למדע בתור מערכת השמש – עולם מיוחד במינו, אומרים לנו.

ש.  מה כוונתך מיוחד במינו?

ת.  כוונתי היא, כי למרות שחוקי היסוד ותוקפם האוניברסלי של חוקי הטבע אחידים הם, הרי בכל זאת יש למערכת השמש שלנו (וכן לכל אחת ממיליוני המערכות האחרות ביקום), ואפילו לאדמה שלנו, אופן התגלמות משלה, השונה מאופן התגלמותן של מערכות השמש האחרות. אנו מדברים על יצורים של כוכבים אחרים ומדמים לעצמנו, שאם הם בני אדם, כלומר יצורים חושבים, הם מוכרחים להיות כמונו. דמיונם של המשוררים, הציירים והפסלים אינו חדל מלהציג אפילו את המלאכים בתור העתק יפה של האדם – בתוספת כנפיים. אנו אומרים, שכל זה הבל ורעות רוח, משום שאם על האדמה הקטנה שלנו בלבד ניתן למצוא מגוון רב כל כך בצמחייה, בעולם החי ובאנשים – מצמחי הים ועד לארזי הלבנון, מדג המקפא ועד לפיל, משוכני יערות ועד לפסלי אפולו – אין לך אלא לשנות את התנאים הקוסמיים, והצמחייה, ועולם החי והאנושות בהכרח יהיו שונים לחלוטין. אולם החוקים עצמם יעצבו מערכת שונה של דברים ויצורים אפילו על פני מישורנו זה, הכולל בתוכו את כל כוכבי הלכת שלנו. צא וראה, עד כמה יהיה הטבע החיצון במערכות שמש אחרות שונה בהכרח מזה שלנו, וכמה אווילי הוא להגיע למסקנות לגבי כוכבים ועולמות אחרים, וכן לגבי יצורים אנושיים אחרים לפי החוקים שלנו, כפי שעושה זאת המדע!

 מקורן של היכולות העל-חושיות

….ש.  תשדורות רבות שנתקבלו מן ה"רוחות" מצביעות לא רק על אינטליגנציה, אלא גם על ידיעת עובדות שלא היו מוכרות למדיום, ולעתים לא השואל ולא איש מן הקהל מודעים לכך במודע.

ת.  אין הדבר מוכיח בהכרח, שהאינטליגנציה והידע, עליהם אתה מדבר, שייכים לרוחות, או מוקרנות מנשמות מחוסרות-גוף. מספרים על סהרורים שחיברו מוזיקה ושירה ופתרו בעיות מתמטיות בהיותם במצב של טראנס, בלי שלמדו אי-פעם מוזיקה או מתמטיקה. אחרים ענו בצורה מבריקה לשאלות שהוצגו להם, ובמקרים אחרים אף דיברו בשפות, כגון עברית או לטינית, שאותן לא ידעו כלל בהיותם ערים – כל זאת במצב של שינה עמוקה. האם עדיין אתה מחזיק בדעה, שכל זה נגרם על ידי "רוחות"?

ש.  כיצד את מסבירה זאת?

ת.  אנו טוענים, כי מאחר שהניצוץ האלוהי באדם הוא אחד וזהה במהותו עם הרוח האוניברסלית, הרי "העצמי הרוחני" שלנו הינו למעשה יודע-כל, אלא שאין הוא יכול להפגין את ידיעתו זו מפאת מוגבלותו של החומר. ככל שמוסרות מגבלות אלה, הווי אומר, ככל שמושבת יותר הגוף הפיזי ביחס לפעילותו ולמודעותו העצמיים, כגון שינה עמוקה, טראנס עמוק או מחלה – כך יכול העצמי הפנימי להביע יותר את עצמו במישור הזה. זהו ההסבר שלנו לאותן תופעות מופלאות מן המעלה היותר עליונה, שבהן מופגנים אינטליגנציה וידע שאין לסתור אותם. באשר לדרגה היותר נמוכה של התופעות, כגון תופעות פיזיקליות, דברי שיגרה ושיחות חולין של "הרוח" הכללית, כדי להסביר ולו אפילו את עיקרי תורתנו – כל זה דורש יותר זמן ומקום רב יותר מכפי שיש בידינו עתה.

 מוצאה המשותף של האנושות

…. כיצד מסבירה התאוסופיה את מוצאה המשותף של האנושות?

ת.  התאוסופיה מסבירה, שמקורו של הטבע כולו, האובייקטיבי והסובייקטיבי, ושל כל דבר אחר ביקום, הנראה והבלתי נראה, הווה, היה ויהיה לעולם מהות מוחלטת אחת, שהכל מתחיל ממנה ושאליה הכל חוזר.

…..נוסף לכך, יש לשכנע את בני האדם בנכונות הרעיון, שאם מקורה של האנושות הוא אחד, אזי חייבת להיות גם אמת אחת, המוצאת את ביטויה בכל הדתות השונות.

ש.  מה שאמרת מתייחס למוצאן המשותף של הדתות, ובזאת אולי הינך צודק. אך כיצד קשור הדבר לאחווה מעשית במישור הפיזי?

ת.  ראשית, מאחר שהדבר נכון במישור המטאפיזי, הוא חייב להיות נכון גם במישור הפיזי. שנית, מפני שאין מקור פורה יותר לשנאה ולסכסוכים מאשר הבדלי דת, כאשר צד אחד טוען לבעלות בלעדית על האמת המוחלטת, אך טבעי הוא שיחשוב, כי הצד שכנגד שרוי בבערות או בממלכת השטן. אולם כאשר נצליח להוכיח, כי שום צד אינו הבעלים היחיד על כל האמת, כי האמיתות משלימות זו את זו באורח הדדי, כי ניתן למצוא את האמת השלמה רק על ידי שילוב כל ההשקפות, לאחר שנצרפן מסיגיהן – רק אז תיווסד האחווה האמיתית בדת. אותו דבר חל גם בעולם הפיזי.

ש.  אנא, המשיכי להסביר את דבריך.

ת.  לדוגמה: צמח מורכב משורש, גבעול, ענפים ועלים רבים. כשם שהאנושות, כשלמות, היא הגבעול הצומח מן השורש הרוחני – כך הגבעול הוא אחדותו של הצמח. פגע בגבעול, וגרמת סבל לכל ענף ולכל עלה. דבר זה חל גם על האנושות.

….בפילוסופיה האלמותית יש לכל פעולה פיזית השפעה מוסרית ונצחית. כאשר אדם גורם נזק גופני לחבריו, הוא עשוי לחשוב לתומו שאין כאבו וסבלו יכולים להתפשט בשום אופן אל שכניו, שלא לדבר על אומות אחרות. אנו טוענים, כי זה אכן יקרה במשך הזמן. לכן, אומרים אנו, אם לא יבין זאת האדם כמושכל ראשון, שגרימת רעה לאדם אחד אינה גורמת רעה רק לו אלא, לטווח ארוך, לאנושות כולה – לא ייתכנו רגשות אחווה עלי אדמות, דוגמת אלה שהטיפו הנביאים והמתקנים הגדולים.

 ההבדל בין התאוסופיה לתורת הסוד

ש.  הנך מדברת על תאוסופיה ועל תורת הסוד. האם הן זהות?

ת.  כלל וכלל לא. יכול אדם להיות תאוסוף טוב באמת, באגודה או מחוצה לה, בלי שיהיה יודע ח"ן (חוכמה נסתרת) באופן כלשהו. אבל איש אינו יכול להיות יודע ח"ן של ממש בלי שיהיה תאוסוף אמיתי – אחרת הוא קוסם ותו לאו, בין אם הוא מודע לכך או שלא.

ש.  למה את מתכוונת?

ת.  כפי שציינתי, חייב תאוסוף אמיתי ליישם הלכה למעשה את האידיאל המוסרי הנעלה ביותר. הוא חייב לשאוף לממש את איחודו עם האנושות כולה ולעמול ללא ליאות למען האחרים. אם אין יודע ח"ן עושה כך, הרי הוא פועל באנוכיות, למען טובתו האישית. אם השיג כוח מעשי גדול מזה של אנשים רגילים, הרי הופך הוא בכך לאויב הרבה יותר מסוכן לאלה הסובבים אותו מאשר בן-תמותה רגיל.

שלילת הנשמה בבודהיזם

….ש.  נאמר לנו בצורה חד-משמעית, שרוב הבודהיסטים אינם מאמינים באלמותיות הנפש?

ת.  כך גם אנו, אם באומרך נפש הינך מתכוון לאני האישי, או נשמת החיים – נפש. אבל כל בודהיסט מלומד מאמין באני האינדיבידואלי, או האלוהי. אלה שאינם מאמינים – טועים בשיפוטם. הם טועים בנקודה זו, כפי שטועים אותם נוצרים שאינם מבינים נכונה את השרבובים התיאולוגיים של עורכיה המאוחרים של הברית החדשה, בנוגע לעונש-גיהינום ואש התופת, כאילו יצאו מפיו של ישוע. לא בודהא ולא ישוע כתבו דבר כלשהו בעצמם, אלא דיברו במשלים והשתמשו ב"אמרות סתומות", כפי שיודעי ח"ן אמיתיים נוהגים, וינהגו גם להבא. שני כתבי הקודש גם יחד מטפלים בשאלות מטאפיזיות אלה בזהירות מירבית. שניהם חוטאים בהגזמת האקזוטריות. משמעות האות המתה זוכה בשני המקרים גם יחד להפלגה רבה מידי.

…..בארץ ישראל…כמו בהודו, היה מן הנמנע לגלות את רזי ההכנסה לסוד, פן יהיו הדברים המתגלים למדרס לרגלי ההמון. כך הביאה התאפקותם של בודהא וישוע כאחד, שנמנעו מלגלות באורח פשטני את רזי החיים והמוות, לידי שלילת הבודהיזם הדרומי במקרה אחד, ובמקרה השני לשלוש הצורות המתנגשות של הכנסייה הנוצרית ולשלוש מאות הכתות באנגליה הפרוטסטנטית בלבד.

סיפורה של ויולט טְוִידֵיל שאירחה בביתה בלונדון את הלנה בלבצקי בשנת 1888

ישבתי איתה לבד אחר-צהריים אחד, כשכרטיסי-הביקור של ג'סיקה, ליידי סַייקֶס, הדוכסית המנוחה ממונטרוז וגברת ס. הנכבדה (שעודה בחיים) הובאו אליה. היא אמרה שתקבל את הגברות מייד, והן הובלו פנימה. הן הסבירו ששמעו על הדת החדשה שלה ועל הכוחות העל-טבעיים המופלאים שלה, וקיוו שתציג להן מה שיכלה לעשות.

מאדאם בלבצקי לא זזה מכיסאה. היא היתה החביבות בהתגלמותה, ותוך כדי שיחה גילגלה סיגריות עבור אורחותיה והזמינה אותן לעשן. היא הסיקה שהן לא היו מעוניינות במיוחד באמונה הישנה שצעירי המערב קראו לה חדשה, ושהן השתוקקו לראות תופעות על-טבעיות.

אכן כן, השיבו הגברות, והדוכסית הגברתנית חקרה אם מאדאם נתנה אי-פעם עצות או מספרים בעלי-מזל למהמרים במירוץ במונטה-קארלו.

הליידי סייקס הוציאה חבילת קלפים מכיסה והושיטה אותם אל מאדאם בלאוואצקי, שנדה בראשה.

"קודם הוציאי את הקלפים המסומנים", היא אמרה.

ליידי סייקס צחקה והשיבה: "אילו הם?"

מאדאם בלבצקי אמרה לה, ללא היסוס. זה הקסים את הגברות. זו היתה התחלה טובה.

"עשי שסל-הטבק ההוא יקפוץ", הציעה אחת מהן.

ברגע שלאחר מכן נעלם הסל. איני יודעת לאן נעלם, אני רק יודעת שנעלם על-ידי אחיזת-עיניים, שהגברות חיפשו אחריו בכל מקום, אפילו מתחת לחצאיותיה הגדולות של מאדאם בלבצקי, ושפתאום הוא הופיע מחדש על מקומו. לאחר עוד מספר להטוטים והפגנות יכולת, שהיו יוצאים מן הכלל, הגברות נפרדו מרוצות מאוד מן הבידור.

כשנשארתי שוב לבדי עם מאדאם בלבצקי…לרגע או שניים היא שתקה, מכסה את עיניה בידיה, ואז שמעתי צליל. ניתן לתאר אותו רק כמנגינה של פיות, מעודנת, נפלאה ומקורית, שנשמעה כאילו ממקום כלשהו שבין הריצפה והתיקרה ונעה אל פינות שונות בחדר. היתה במוזיקה תמימות צלולה, שהזכירה את הריקוד שופע העליצות של ילדים במשחקם.

"עכשיו אתן לך את מנגינת החיים," אמרה מאדאם בלבצקי.

לרגע או שניים נפלה דומיה דמויית-טראנס, הדימדומים הזדחלו אל החדר וכאילו הביאו עימם ציפיה רוטטת. חשתי כאילו משהו נכנס מבחוץ והביא עימו אווירה שונה לחלוטין, משהו שלא יאומן, שאי אפשר לשערו, שהוא מעבר לגבולות ההיגיון. הוא הביע את הסודות שאגדת הטבע מלחשת לעיתים כה קרובות לאלה שחיים בתוך דומיה גדולה, על המיסתורין המייראים של הנשמה, שמעניקים לה הוד ופליאה.

קישור לדף הפייסבוק של האגודה התאוסופית