ד"ר רוג'ר וורתינגטון
הילר ומורה לפילוסופיה הודית

________________________________________
כל החיים נמצאים במצב תמידי של השתנות וזרימה. הכל, מהאטום הזעיר ביותר ועד ליצור הגדול ביותר, מייצג תנועה בלתי-פוסקת. ההתגלות בחומר מקושרת – באופן שאינו ניתן להתרה – לתנועה, מהירה או איטית, מורגשת או שאינה מוחשית. הגיוון הוא אינסופי, אך יסוד התנועה בהתגלות בחומר נשאר.
משמעות התנועה שונה ביחס לצורות שונות. אין היא מצומצמת למעבר ממקום למקום או לניידות בחלל והיא יכולה להיות בלתי-נתפשת לא רק לעין האדם, אלא אף למכשירים מדעיים. גם הצמחים נעים בדרך מיוחדת להם. המינרלים, בניגוד להופעתם החיצונית, מציגים שתי דרכי תנועה שונות: האחת, תנועת הארץ עצמה והתזוזות הקצובות או המהפכים שבטבע; והשנייה, שונה לחלוטין, מייצגיה הם התדרים התת-אטומיים שמהירותם איטית לאין-שיעור, אלא שבתהליך של תהודה, תנודה ורטטים הם בעלי יכולת ריפוי משמעותית. חוק איינשטיין המתייחס למהירות (תנועה), כמות (מסה) ואנרגיה היה ההגדרה המדעית הראשונה שקישרה מושגים שונים, שלפני כן נחשבו לגמרי נפרדים זה מזה. הדיון הנוכחי מתכוון לקַשר בין הכוחות הפועלים בריפוי רוחני (הילינג) לבין תורת האנרגיה, והגשר ביניהם הוא תנועה שהערכים המקיפים שלה מסודרים. הקשר לא יהיה מובן אלא אם האוניברסליות של התנועה תיוחס לכל דבר שביטא את עצמו בעולם התופעות (החומר).
מדען יכול לתאר את המבנה המולקולרי של תא שנלקח מרקמה חיה ולמדוד את המהירות היחסית של כל חלקיק בחלל. הגדרות כאלה עוזרות להבין את העולם הפיזי הידוע, אבל מתרחשים יותר ויותר גילויים שאינם מתאימים לעולמות הידועים ושמעמידים את החשיבות והתקֵפוּת של ההגדרה הראשונית בסימן שאלה. ככל שאדם מעמיק חקור לתוך כל חומר שהוא, כך מוצא הוא שם פחות ופחות, עד שלבסוף אדם ניצב בפני החלל או הרִיק, שבו עשויה להימצא אנרגיה במצב הטהור והיצירתי ביותר.
כדי להתייחס אל סוג של תנועה שהוא נראה לעין ופחות מעורפל אפשר להביט באמא-טבע עצמה ולראות את האנרגיה היקומית (אוניברסלית) האלוהית בפעולה: התנועה הבלתי-פוסקת של הגלים, תנועת האוויר, תנועת הצמיחה והקמילה, חיים ומוות וחילופי העונות. הנשימה מעבירה אנרגיה, אם יקומית ואם מיוחדת. אפילו הארץ נושמת, ממש כמו כל יצור שחי עליה. צמחים זקוקים לחמצן כדי לשרוד ולעצב את צורת המבנה שלהם לצמיחה, להבשלה ולריקבון. לנשימה הפיזית שנשאפת וננשפת ללא הרף על-ידי בעלי-חיים ובני-אדם יש חשיבות רבה נוספת כמובילת אנרגיה אל כל הגוף. המינרלים "נושמים" בדרכם שלהם, למרות שהם נראים לגמרי לא פעילים. למעשה אין חומר מת, דבר אינו חסר-תנועה לחלוטין. לאבני-חן במיוחד יש מחזור חיים שחוקרים (גיאולוגים) יכולים לתאר, בתנאי שיסופק להם לוח-זמנים מתאים. הנשימה במקרה זה מאופיינת כרטט (ויברציה), והרטט הזה הוא שמרפא.
ריפוי הוא היישום של חוקי הטבע על-ידי יצור אנושי אחד על משנהו. המרפא (הילר) מנסה לשקם את המאזן האנרגטי במטופל, לרוב ללא סיוע פיזי. הידיים משמשות כערוץ להעברת אנרגיה מהמרפא אל הנרפא. לפי תורות המזרח, על המרפא להימנע מכל עירוב של האישיות שלו בתהליך ואפילו, במסורות מסוימות, לתאם את הדופק שלו לזה של המטופל בעזרת שליטה יוגית. באופן רגיל, המרפא משתדל לפעול ככלי להעברת אנרגיית הריפוי, שתזרום דרך ידיו, או אפילו דרך כל גופו. מגע פיזי ממשי אינו נחוץ ויש אפילו אומרים שאינו רצוי. בכל אופן, למגע יש יכולת-ריפוי ברורה והוא יכול לעזור בהכנת המטופל לקבלת האנרגיה.
המרפא עשוי לסבול מאובדן אנרגיה חמור לאחר העבודה, ומרפאים שונים יכולים לאשר זאת. המטופל יכול לשאוב את הזרימה המגנטית של אנרגיה מהמטפל, שעשוי להיות בסכנה בשל כך, מצבו תלוי במשאבי האנרגיה שלו ובכל חולשה שעלולה לאפשר כניסת מגנטיות שלילית אל גופו. ניעור הידיים וניקוין לאחר טיפול הינו חיוני ביותר. ההתייחסות בזמן הריפוי חשובה במיוחד, והיא תלויה בשיטה שלמד המטפל, אבל כאשר המטופל פתוח לרעיונות, על המטפל להיזהר שלא לכפות את דפוסי המחשבה שלו, כדי שלא יפריעו למטופל.
מחבר המאמר הבחין, שההתנגדות החשמלית של אנשים בעלי "ידיים מרפאות" היא נמוכה באופן קבוע כמעט, כנראה משום המצב האנרגטי הגבוה בידיים, כדי שיהיו מסוגלות להעברה. אנרגיה חיונית אבודה אפשר לקבל בחזרה דרך מנוחה מספקת וצריכת מזון מתאים.
ריפוי מבוצע לעתים קרובות בתוך מסגרת דתית חמורה, שבה דימויים חיוביים ינוצלו לפרטי-פרטים. מקרה כזה תלוי בהנחה מראש שהמרפא והמטופל הם בעלי אמונה דומה. לחלופין, ייתכן שהמטופל הגיע לנקודה שבה ינסה כל דבר, אפילו ויתור על אמונות שהחזיק בהן קודם לכן. המטופל ישגה אם יצפה לנס, אך המרפא חייב לנסות להקל את הסבל. המרפא עשוי לאמץ גישה של חשיבה צלולה, או גישה של העלאה באוב, או להפעיל שיטה יוגית של ריקון המחשָב (mind) כדי לאפשר זרימה בלתי-מופרעת של אנרגיה אלוהית. איך יוכל המחשב לשמש כלי-קיבול כשהוא כבר מלא וחסום בפסולת? המחשב הוא כלי בעל קיבולת אינסופית, אבל איך תוכל אנרגיית הריפוי לזרום אם הוא יהיה מלא במחשבות ארציות, או אפילו בידע שאין בו תועלת עבור המטופל?
בחוזרנו אל טבעה של אנרגיית הריפוי, עשויים הספקנים לשאול אם היא באמת קיימת ואולי לייחס את השיפור להפוגה ספונטנית במחלה או לתנועות בדמיונו של המטופל. דבר בשטח זה אינו ניתן להוכחה מוחלטת, לשונית או פיזית.
בכל אופן, מקרי ריפוי תועדו בספרים שנכתבו על-ידי הילרים ואנשים שנרפאו. על סמך היות התנועה כלל-עולמית, אפשר לדמיין סוג מסוים של כוח מרטט שפועל להטעין באנרגיה ונכנס לגוף המטופל, כנראה דרך מערבולת, שהיא חלק ממערכת הצ'אקרות.
נקודת החיבור הגופני או ההעברה המגנטית, היא לעתים קרובות צ'אקרה ראשית כמו זו של הכתר, המצח או הלב, ובידיים עצמן יש צ'אקרה קטנה בתוך כף היד. כל הצ'אקרות הן מערבולות של אנרגיה מסתובבת. חסימה וחוסר-איזון בכל אחת או יותר מן הצ'אקרות יתבטאו לבסוף כמחלה כלשהי או מצב חולני (פתולוגי). אולי המרפא מרשה בלא-יודעין לאנרגיה חשמלית מעודנת לשטוף ולתקן את הפגם. הסיבה המקורית להפרעה. בגוף האתרי המעודן, עשויה להיות מושרשת עמוק וקשורה בצורה מורכבת וסבוכה מדי במרקמים המחשבתי (מנטלי) והרגשי (אמוציונלי) של המטופל מכדי להירפא באופן יעיל. התשובות לשאלות מדוע ואיך מתעוררת מחלה הן מחוץ לתחום הידע שלנו. ריפוי יכול להיות עצמוני (ספונטני), אם פרטנו על המיתר האוהֵד הנכון, אבל הרבה יותר סביר שיתרחש לאורך תקופת זמן.
אפשר גם להשתמש באמצעי ריפוי להשפעה על המצב הפעיל של המטופל, נניח על-ידי חימום או באמצעות מחטים (כמקובל בסין ובמזרח הרחוק ולאחרונה גם במערב), וסיבוב המחט כדי להמריץ את זרימת הצ'י או אנרגיית החיים. סיבוב בכיוון השעון ממריץ, בזמן שסיבוב כנגד כיוון השעון מבטל רגישות או מרגיע. אמצעי ריפוי יכולים לשמש בדרכים רבות, אך חקר השיטות יגלה רק מעט אודות התהליכים הממשיים של הריפוי. אנרגיית הריפוי היא אנרגיה יקומית אלוהית. המרפא אינו יכול לשמור ולייחס אותה לעצמו, אלא להעבירה בלבד. מאדאם בלווצקי מתייחסת לאנרגיה זו כאל כוח-חיים ((life force או פוֹהַאט (fohat), והיא קיימת בכל מקום בחלל.

חלל
חלל מקיף את היצור החי האנושי וממלא את כל היקום. אין הבדל בסיסי בין החלל שמחוץ לגוף לבין החלל שבתוכו. אם החלל הזה אינו מחולק כראוי סביב האיברים והרקמות, אזי נפגמים תפקודי הגוף. נפיחות באזור פציעה היא תהליך הגנה טבעי, אבל הכאב המתלווה אליה עשוי להיות תוצאה של הלחץ הלא רגיל (כלומר, חוסר חלל) ובאותה מידה תוצאה של הנזק הממשי לרקמות. תיתכן, בעזרת תפעול המפרק, שבירת הרִיק (ואקום) בתוך המפרק, שתאפשר שחרור אנרגיית ריפוי. חלוקת החלל בתוך הגוף חשובה ומשפיעה במיוחד על המפרקים ועל איברים חלולים. כל הרעיון הזה של הרִיק כמקור לאנרגיה עדיין מאוד בלתי-מובן, אבל מחקרים בעתיד עשויים לגלות את הסודות. מפרקים טופלו ברחבי העולם במשך מאות בשנים. הערכה מדעית עכשווית מראה שטכניקת הריפוי היא באמצעות תנועה המעצימה ומשקמת את היכולת האנרגטית של הגוף. משיכה היא כוח בחלל, שלוחץ באופן מתמיד מטה כלפי הארץ. היפוך הגוף בתנוחה יוגית מניע כוח זה לאחור ומחלק מחדש את החלל התוך-גופי לרווחה כללית. בריאות היא מצב של כּוּליות (wholeness) וזרימה מאוזנת של אנרגיה, שהיא רחוקה מאוד מהמצב שקוראים לו היעדר מחלה.

מצוקה וחיסון
מצוקה וחרדה משפיעות ביותר על שיווי-המשקל שלנו, בשנותן את התהליכים הכימיים והתה-ליכים הפיזיים של הגוף. אי-יכולת להירגע, אי-יכולת לנשום כראוי וחוסר פעילות גופנית, באים כולם לידי ביטוי במערכת. היעדר שיווי-משקל משפיע באופן מעמיק גם על מערכת החיסון, כמו-כן מחלות שמתעוררות כתוצאה מהיחלשות חיסונית מאיימות על אוכלוסיית כלל-העולם.
בזמן השלב הפעיל שלו גורם האיידס לגוף להתחיל בהרס-עצמי על-ידי שיבוש הסביבה הפנימית. כאשר מערכת החיסון נחלשת, כוחות הריפוי העצמיים של הגוף אינם יריב שקול כנגד יצורים מבחוץ ודלקות.
גם סרטן הוא הרס עצמי, במובן שתהליכים פנימיים מופרעים ואנרגיה מופנית לכיוונים שגויים.
אולי זהו ניקוי סופי של הנשמה? או חוב קארמי חזק? או אי-יכולת להתמודד עם אורח-החיים המודרני?
בכל אופן, זו מגיפה בחברות התעשייתיות. מזונות רבים סווגו כמסרטנים, או כגורמי סרטן, וכל הסביבה, שבה אנשים כה רבים חיים, נגועה בפליטה ובמשקעים רעילים, שלעתים קרובות הם מעל הרמות המקובלות וה"בטוחות". המוּדעוּת, לרוע המזל, מתעוררת מאוחר מדי לגבי אחדים, וזו השעה האחת-עשרה לגבי הכוכב שלנו. מסרטנים היו קיימים תמיד, למרות שלעתים קרובות אינם מזוהים. כל אחד חשוף פחות או יותר לסיכונים סביבתיים ומעשי-ידי-אדם. תדרים אלקטרומגנטיים, רדיו וגלי-מיקרו וכן תדירויות נמוכות במיוחד, התבררו כגורמי-סיכון בכוח. אם כך, מדוע אין הכל נפגעים בצורה אחידה? אולי בשל הרמות השונות של חשיפה, או רמות החיסון השונות בין אנשים שונים.
מצוקה מצויה בחייהם של רוב בני-האדם, השוני מתבטא באופן בו אדם מתמודד או נכשל בהתמודדות עם המצוקה. אדם שנחשף למצוקה מחשבתית ורגשית גבוהה יהיה פחות עמיד לרעלנים, פנימיים או סביבתיים, מאדם שחייו מתוקנים ומאורגנים. הכללות הן מסוכנות, אבל יחסי-הגומלין בין המחשָב, הגוף והנפש הינם אמיתיים מכדי שנפטור אותם כפילוסופיה לשמה. לבעיות רבות שגורמות הפרעות גופניות יש סיבות ששורשיהן נעוצים עמוק במחשב, מחלות רבות שייכות לסוג זה. הפרעות רגשיות חזקות, למשל, יכולות לגרום לחסימה באזור החזה, או להשפיע לרעה על מחזור-הדם, ומגוון מצבים רב מותיר את המטופל נוטה לדיכאון מחשבתי וגופני. עצבות שהופנמה עלולה לגרום חולשה במעיים ועיכול לקוי. אנשים רבים סובלים לעתים תכופות מסוג כלשהו של כאב בטן. חוסר איזון בפלורה של המעיים [החיידקים החיים במעי ועוזרים בעיכול. המתרגם] תוקף יותר ממחצית האוכלוסייה. מצב של שיווי-משקל (homoeostasis) הוא מכריע לתפקוד שלנו. חבל שאנשים כה רבים חיים את מירב שנותיהם כש-גופם מתפקד הרבה מתחת ליכולתו האפשרית.

ריפוי עצמי
לעתים נראה, שיש מעט שאדם יכול לעשות כדי לעזור לעצמו. אבל יש תקווה. ריפוי עצמי אינו חלום אלא מציאות. אנשים רבים מדי, במיוחד בחברה המערבית, מפקידים את האחריות על בריאותם בידי רופאים, או פשוט בידי ה"גורל" ועושים מעט או לא-כלום עבור עצמם. לתזונה נכונה ולאורח-החיים תפקידים חשובים, וכן גם לגישה מחשבתית. אדם שסובל מתדמית עצמית נמוכה יהיה נתון לדיכאון, לחוסר-ביטחון ולהערכה עצמית נמוכה. זאת ועוד, אם מחשבותיו שליליות והוא נתון בחרדה ודאגה, בריאותו תיהרס בסופו של דבר.
דבר אינו הורס בריאות כדאגות. מצוקה תלויה בלחצים ממשיים. דאגה היא העלאה דמיונית של אפשרויות מחרידות. חיים של חשיבה שלילית וחרדות אינם יכולים להניב שׂיבה טובה. מצבים של מחלות מתמשכות ארוכות-טווח שונו לטובה בעזרת ריפוי עצמי ואף סרטן הוכרע, לא בעזרת ניתוחים או כימותרפיה, אלא בכוח הרצון. הרצון יכול לבצע דברים אדירים, שהושגו בעבר ובוודאי יכולים להיות מושגים שוב. ייתכן שתידרש עזרה כדי לחזק ולכוון את הרצון, אך המאמץ חייב לבוא בסופו של דבר מתוך העצמי הפנימי ביותר של האדם עצמו.
הדמיה (ויזואליזציה) נמצאת בשימוש נרחב לשם ריפוי עצמי, והיא משתנה בהתאם לרקע התרבותי, הדתי, או החוכמה הטבועה באדם. המחשב הוא מכשיר של הרצון, ממש כפי שהמוח הוא כלי-הרכב של המחשב. המוח הוא איבר פיזי, ולעומת זאת המחשב הוא עיקרון כולל (אוניברסלי). השניים פועלים הדדית, אך הם שונים מעיקרם. לעבוד ברמת המחשב משמעו ללמוד להתכוון אל כוח-החיים היקומי (אוניברסלי) וכוחות הריפוי האפשריים של האדמה, ללא תיווך פיזי.
השליטה בנשימה חשובה, בריפוי וגם בתחזוקת הבריאות. פראנאיאמה, מדע הנשימה העתיק, כאשר שיטה זו מתורגלת באופן סדיר, היא משפיעה על חלוקה מאוזנת וזרימה של אנרגיה דרך הגוף. כחלק מהתרגול השיטתי היוגי, היא מרגיעה ומכוונת באופן פעיל את האיברים החיוניים. בכל אופן, חיוניות השליטה בנשימה היא יסודית בהשוואה לשליטה במחשב.
השליטה במחשב היא מבפנים ודורשת משמעת לא מעטה. בהתפתחות רוחנית אין קיצורי דרך, אך לעתים השינויים הנמרצים ביותר יכולים להתרחש בתחילת הדרך של המודעות העצמית.
בריפוי, יש לזכור שני דברים: האחד הוא שהתפקודים הלקויים של הגוף הם תסמינים פיזיים ולכן, אם אדם יכול להעמיק חדור אל הנפש או תת-ההכרה, עליו לחפש ולשרש את הסיבה. הדבר השני הוא שיש להחזיק בדימויים חיוביים במכוון ומתוך הכרה, מפני שהרגלי מחשבה ישנים והרסניים תמיד עלולים לצוף בקלות רבה. מיקוד המחשב באור הפנימי, בזרם הבלתי-מוגבל של אנרגית החיים, או פשוט בצבע מסוים, עשוי לעזור.
המימרה "רופא, רפא את עצמך", נכונה עתה כפי שהיתה בימי יוון העתיקה, ואם אדם מסוגל לתרגל ריפוי-עצמי, בוודאי יוכל גם לרפא אחרים. בריאות וריפוי הינם מסתוריים, אך אין זה עושה אותם לבלתי-מושגים. יתירה מזו, אנרגיה ותנועה, שהינן חוקים יקומיים, עשויות להכיל בחובן את סוד טבעו האמיתי של הריפוי. הידע המדעי התקדם באופן ראוי לציון, אבל האם גם הבנת טבעו האמיתי של האדם? האין לנו עוד המון ללמוד מהמורים של החוכמה העתיקה?

המאמר תורגם מתוך::
THEOSOPHICAL DIGEST, 2nd quarter, 1999. שם המאמר במקור דינמיקת ההילינג ומדע האנרגיה_______________________________________
עברית: ענת כהן