מאת פרופ' ג'ון אלג'או

פרופ' ג'והן אלגאו היה נשיא האגודה התאוסופית האמריקאית ופרופסור-חבר באוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות-הברית, בעל תארי-כבוד אקדמיים , ומחברם של ספרים ומאמרים רבים.

העולם שבו אנו חיים הוא עולם של חוק וסדר, מקום שבו דבר לא קורה במקרה. הכול נשלט על ידי חוק טבעי, לא רק בעולם הפיזי, אלא גם בעולמות הנפשי והרוחי, כמו גם בעולמות של המידות ועקרונות המוסר. אף חלקיק של אנרגיה לא יכול להתבזבז במקום כלשהו של היקום, מבלי שתיווצר תוצאה חוזרת. חלוק אבן שמוטל לאוויר חוזר מייד לאדמה, כתוצאה מחוק המשיכה. זמן ארוך יותר כרוך בתקתוק הדקות והשעות לאחר שמותחים שעון, אבל התהליך פועל כסיבה ותוצאה.

באופן דומה, האנרגיה המושקעת במחשבות ורצונות תיצור במוקדם או במאוחר תוצאות. אף אחד מאיתנו בני האדם אינו יכול להימלט מהתוצאות, שבאות לאחר פעולותינו. לעתים הסיבה גורמת תוצאות מיידיות. בנסיבות יותר מסובכות, עשוי לעבור זמן ארוך. אפילו המוות אינו מבטל מה שאנחנו חייבים או שחייבים לנו, כפי שמעבר לעיר חדשה אינו משלם חובות שיצרנו במקום מגורינו הקודם.

החוק הזה של סיבה ותוצאה קרוי  קארמה, מילה בסנסקריט שפירושה "פעולה", אך מכוונת לפעולה בשלמותה – כלומר, פעולה ותגובה. אפשר למצוא את המושג הזה בכול הדתות והפילוסופיות הגדולות והוא עקרון בסיסי במדע. המונח הוא כעת מילה רגילה באנגלית. בלוואצקי כינתה את הקארמה החוק הבסיסי האחד של היקום. הוא פועל בכול, אך חשוב במיוחד לבני אדם אשר, בשל מוסריותם, אחראים לפעולות שהם יוזמים וכך גם לקארמה שלהם.

כול פעולה שאנו עושים משפיעה על מערכות היחסים שלנו עם משפחותינו, עם ידידינו, עם שותפינו לעסקים ועם הזרים שאנחנו פוגשים, כשהם נכנסים לטווח פעולותינו. בעולם המערבי אין מילה אחרת מאשר "קארמה" כדי לבטא בדיוק את הרעיון הזה, למרות שרלף ואלדו אמרסון (Ralph Waldo Emerson) טבע את המונח "פיצוי" (compensation), המתקרב לכך…

בנוסף למובן העיקרי שלה, כחוק השליט במערכות היחסים של תוצאות לסיבות, אנחנו משתמשים במילה גם בדרכים קצת שונות. לדוגמה, נוכל לומר על משהו שקורה לנו: "זו הקארמה שלי", או שנדבר על "הקארמה שעימה נולדתי". ייתכן שיהיה ברור יותר כעת אם נדבר על "השפעות קארמיות", אך לשם נוחות, המילה "קארמה" משמשת לסיבה, לפעולה או לתוצאה של הפעולה, כמו גם לתהליך כולו.

דעות מוטעות על קארמה

כשאנחנו מבינים את רעיון הקארמה, החיים נעשים יותר מוּבַנים ויש לנו הבחנה איך נוכל לשתף פעולה עם החוק הקארמי, וכך לסייע לקידום התהליך ההתפתחותי של החיים. אחד המורים החכמים הראשונים של התאוסופיה אמר, שקארמה ונירוואנה הם שני הרעיונות שחשוב ביותר להבינם. הקארמה היא החוק השולט בעולם המשתנה תדיר; ונירוואנה היא עולם התמידות. שניהם נושאים מורכבים, אך הקארמה היא נושא מורכב ביותר, ואולי הפחות מובן מבין כול העקרונות הגדולים של התאוסופיה. דרך אחת להבין את טבעה של הקארמה, בכול אופן, היא להתייחס למספר רעיונות שגויים שצמחו מסביבנו.

לדוגמה, לא מדויק לדבר על קארמה "טובה" וקארמה "רעה" – כשמתכוונים, כמובן, למה שנעים או מכאיב לנו. הקארמה אינה טובה או רעה; היא רק סוג של סדר ביקום. ביחס אלינו, הקארמה תמיד מחנכת, בין אם אנחנו מתיחסים לתהליך כאל נעים או בלתי נעים. הקארמה היא חוק הצמיחה שלנו, שבאמצעותו אנו לומדים את המיומנות בפעולה שהיא חיונית להתקדמותנו.

טעות אחרת היא להתיחס לקארמה כאל שיטה של שכר ועונש. היא עשויה להביא אושר לאלה שגרמו אושר, ואומללות לאלה שגרמו לאומללות, אבל זאת מפני שהיא החוק של הרמוניה ושיווי משקל ביקום, לא תהליך שנכפה עלינו באופן שרירותי על ידי איזו סמכות חיצונית. באופן בלתי נמנע אנחנו חלק מן היקום, וככאלה אנחנו מעורבים בכול התהליכים בו.

הקארמה היא לגמרי בלתי אישית; אין לה כול עניין איתנו באופן אישי. כשאנחנו מבינים אותה כבלתי אישית, אנחנו חדלים להרגיש שהגורל מתעמר בנו כשאנחנו חושבים שהדברים משתבשים לנו. במקום זאת נוכל להתחיל לשמוע באזנינו הפנימיות את ההרמוניה של הטבע. נוכל להתחיל להבין שהצליל שלנו, המנגינה שלנו, היא חלק בלתי נפרד מסימפוניה קוסמית, ושרק בתוך הסימפוניה הזו – ההרמוניה הגדולה הזו – יש למנגינות הקטנות שלנו משמעות. ונוכל להבין, באופן פרדוקסלי, שאת כול הסימפוניה הזו נוכל לנגן רק בעזרת תרומתם של כול הפזמונים הקטנים. אם כך, הקארמה היא תהליך אוניברסלי שבו כול תו שגוי שנקיש, כול צרימה שניצור, יאוזנו מייד להרמוניה במישורים הפנימיים כך, שהשלמות של ההרמוניה לעולם אינה מופרעת.

העובדה שקארמה היא חוק טבעי בלתי אישי משמעה גם, שלא תמיד נוכל לראות אותה פועלת בתוך גבולות האישיות שלנו. חלק מן הקארמה שאנחנו מעורבים בה נוצרה על ידינו במהלך חיינו הנוכחיים, אך חלק גדול ממנה לא. חלק מן הקארמה החוץ-אישית משתייכת לאישיויות ומקשרת את החיים הנוכחיים למחזורי החיים שלנו בעבר. היבטים אחרים של הקארמה אינם שייכים לנו כיחידים נפרדים, אלא שייכים למשפחותינו, לקהילות שלנו, ללאומיותנו או אפילו לקבוצות גדולות יותר. חלקה מתייחס לאנושות ככלל, לכדור הארץ שעליו אנחנו חיים, למערכת השמש שלנו כולה ומעבר לכך. הסוג האחרון של קארמה המתעלה על העצמיים האישיים או היחידים שלנו קרוי "קארמה מפולגת" (distributive karma) מפני שהסיבות והתוצאות שלה מחולקות בין יחידים רבים.

מאידך, הקארמה אינה גזרה או גורל שנחרץ מראש. היא אינה משהו מחוץ לנו שנכפה עלינו. בדרך כזו או אחרת היינו מעורבים בעבר בפעולה (או קארמה), שאת תוצאותיה אנחנו חווים כעת. והפעולות שאנחנו עושים כעת יוצרות השפעות, שאת תוצאותיהן נחווה בעתיד. הקארמה רחוקה מלהיות גזרה או גורל שנחרץ מראש, היא ההזדמנות שלנו לבחור לפעול בדרך שתיצור עתיד, שבו נרצה לחיות.

ברור שקארמה אינה רק חוק של שכר ועונש צודק ברמות הפיזית, הרגשית והמוסרית של קיומנו; היא אינה רק חוק שגורם לנו לרשת את תוצאות מעשי העבר שלנו – למרות שהיא עושה זאת. היא משהו הרבה יותר גדול, חוק שפועל לנצח ולתמיד, בכול רגע, כדי להתאים כול פעולה לסדר של היקום. תוצאות פעולותינו האישיות נכללות בכול הפעילות בעולם כמו מעגלים משותפי-מרכז בתוך מעגלים יותר גדולים. כול חלק קשור כך אל הכוליות. עצם תמצית היקום היא שיווי משקל. איננו יכולים להפריע לליבה הזאת; היא מתאימה את עצמה באופן מושלם בתגובה לכול פעולה שלנו.

הקארמה היא חוק אוניברסלי

בסופו של דבר, יש רק שתי תנועות ביקום – נשימה פנימה ונשיפה החוצה, הלוך ושוב, כוחות צנטריפוגליים (המושכים החוצה) וכוחות צנטריפטליים (המושכים פנימה). בחשמל אנחנו מוצאים קוטב חיובי וקוטב שלילי; במכניקה את פעולת הבוכנה הלוך ושוב; בחיי אדם את הסיבה והתוצאה, הפעולה והתגובה, או הקארמה. אפילו בחיי היומיום שלנו אנחנו מתנסים בצדדים הללו: אנחנו מתעוררים משינה וחוזרים לישון; אנחנו יוצאים מבתינו במשך היום, וחוזרים אליהם בערב. כול מה שאנחנו שולחים אל העולם חייב לחזור אלינו בסופו של דבר, לא בגלל שפעולה חייבת בעונש או בגמול, אלא מפני שהעולם, וכול אחד מאיתנו בתוכו, זו המשכיות שבתוכה לכול פעולה יש תגובה משלימה.

כפי שצויין בפרקים קודמים, אנחנו חיים בשלושה עולמות, או שדות אנרגיה: פיזי, רגשי ומנטלי, שלכול אחד מהם אנחנו קשורים באמצעות ממשק או גוף מתאים. בכול אחד מן העולמות או השדות הללו, אנחנו יוצרים סיבות שחוזרות אלינו כתוצאות שהן במידת אנרגיה יחסית שווה לכמות האנרגיה שהשקענו בהן. כול אדם מחולל בהתמדה כוחות פיזיים, רגשיים ומנטליים, וההשפעות של הכוחות האלה קובעות את סוג החיים שאנחנו מנהלים כאן, את מצב התודעה שלנו לאחר המיתה, וגם את סביבתנו ומערכות היחסים שלנו עם אחרים בהיוולדויות החוזרות שלנו בעתיד.

ברור, שאיזון הצדק לא תמיד מתגלה בתוך התחום של תקופת חיים אחת. זו הסיבה לכך שאומרים שהיוולדות חוזרת היא אמצעי לתכלית, לא התכלית עצמה. ההתגלמות החוזרת בגוף היא חלק מתכנית האבולוציה. לאחר שנפַתֵח כוח ויכולת פעולה, אופי מושלם והבנה מלאה של עצמנו ושל העולם שמסביבנו, תושג מטרת האבולוציה ולא נצטרך לחזור עוד לחיים בגוף בעולם הזה. אך עד שיושג אותו איזון סופי, מאזני הקארמה יתנדנדו הלוך ושוב, יוטו לצד אחד ולאחר מכן לאחר, על ידי פעולתנו הבלתי מיומנת ובורותנו המתישה.

קיימת נטיה להתיחסות פטליסטית לקארמה: "טוב, זה החוק ואיני יכול לשנותו. איני יכול לעשות כלום בעניין הזה". ההצהרה "זה החוק" נכונה, כמובן, אך אינה האמת כולה. כמובן, לא נוכל לבטל את החוק, אך אנחנו יכולים – ועושים זאת ללא הרף – למתן את השפעותיו של כול חוק, כפי שתעופה ומסעות בחלל ממתנים את השפעות כוח הכבידה. יש לנו זכות מלאה לעשות זאת.

בספרה קארמה, אנני בזאנט מציינת שאם מצב כלשהו גורם לנו או לאחרים אי-נוחות, טירדה, חסימה או כאב – אנחנו זכאים, ובמקרים מסוימים אף חייבים, לעשות מה שנוכל כדי לשנותו. אנחנו צומחים ומפתחים את כוחותינו באמצעות הקארמה, שעוזרת לנו ללמוד דרך העיסוק בבעיות. אם, למרות מיטב מאמצינו, החסימה או המצב נשארים – ייתכן שיש להם מטרות אחרות – אולי שיעור בויתור, סבלנות או הקרבה. כפי שאמר פעם איש חכם: "אנחנו יכולים לקבל את הבלתי נמנע באופן סביר יחסית – אך עלינו להיות בטוחים לגמרי שזה בלתי נמנע".

לדוגמה, נניח שהאחים רייט (Wright brothers) היו מקבלים כבלתי נמנע את הרעיון, ששום דבר שהוא כבד מן האוויר לא יוכל להתרומם מעל לפני הקרקע. למרות שהכבידה היא חוק טבע בסיסי, הם ידעו שיש עקרונות אחרים – התנגדות האוויר וחוקים כלליים של אירודינמיקה – שבהם אפשר להשתמש כדי לפעול כנגד השפעת חוק הכבידה. עקרונות הטבע אינם מבודדים זה מזה; כולם חלקים מן האורגניזם הפועל הגדול, שהוא היקום.

אם, לאחר עיון אינטליגנטי, אנחנו מגלים דרך לפעול כנגד השפעות הקארמה, החוק עצמו מרשה לנו לעשות כן. נוכל להחדיר גורמים חדשים שמשפיעים על התוצאות הללו. אף אחד לא יוכל לומר לנו איך לעשות זאת בכול מקרה; לא נמצא הוראות מפורשות בשום מקום, כי כול מצב משתנה עם האדם וכול הגורמים המעורבים. כשאנחנו מתחילים למצוא את התשובות הנכונות, נבחין שהן באות מתוך עצמנו, המקום שממנו באו גם הבעיות – כי התשובה תמיד מצויה בתוך הבעיה.

מישהו ציין שכשאנחנו צריכים לבלוע את התרופה שלנו, הכף תמיד נראית גדולה פי שלוש והתרופה הרבה יותר מרה ממה שחשבנו שתהייה כשחלטנו אותה. בכול אופן, עלינו לזכור תמיד שגם כול הדברים היפים והנפלאים שקורים לנו הם ה"חליטה" שלנו.

קארמה מפולגת

היבט חשוב של הקארמה הוא מה שהוזכר קודם כקארמה קיבוצית (קולקטיבית) או מפולגת: קארמה משפחתית, קארמה לאומית, קארמה גזעית ואפילו הקארמה הכללית של האנושות ושל העולם. למרות שכול אחד מאיתנו ייחודי, אף יחיד אינו מבודד מכול האחרים. חייו של כול אדם שזורים בחיים של האנושות כולה, באמצעות מעגלים מתרחבים תדיר של משפחה ומרחב מחיה מקומי, לאומי, יבשתי וכוכבי.

כול מחשבה שיש לנו מושפעת על ידי האווירה הרגשית והמנטלית העולמית השלטת, וכול אחד מאיתנו תורם לאווירה הזו באמצעות רגשות ומחשבות שיש לנו. כול פעולה שאנחנו עושים נעשית בסביבת האווירה הזו, אפילו כשאיננו מודעים לכך. התוצאות של מה שכול אדם חושב, מרגיש ועושה זורמות כמו פלג אל תוך הנהר הגדול של החברה, כדי להתמזג שם עם המים מאינספור מקורות אחרים. זה יוצר את הקארמה הכוללת שלנו, שנובעת מכול התחברות המחשבות ההדדית הזאת, וכתוצאה מכך מתרוממת מרמה אישית לרמה קיבוצית.

כיחידים אנו חולקים בקארמה שנוצרת על ידי כול האחרים, בעוד שגם הם חולקים בזו שלנו. זה שונה, בכול אופן, בין הקארמה האישית שלנו לבין הקארמה הכללית, הקיבוצית או המפולגת. כול אחד מאיתנו מקבל את התוצאות הישירות של הפעילות האישית שלנו מפני שהיא על אורך הגל שלנו. באופן בלתי ישיר אנחנו גם יורשים את תוצאות הפעילות של האנושות כולה, מפני שאנחנו בני אדם. כפי שהמחזאי הרומאי טרנס (Terence) אמר, "אני בן אדם; אינני חושב שמשהו שהוא אנושי זר לי". בסופו של דבר, כולנו אותה אחדות חיים, הפועלת בעולם באמצעות זהויות שונות. כול מה שאחד מאיתנו עושה משפיע על כול האחרים, מפני שברמה העמוקה ביותר של הממשות כולנו אחד.

נוכל לראות את הקארמה המפולגת הזאת בהשפעות חובקות-העולם של מלחמות או פעולות של טרוריזם, שלוכדות את האנושות כולה ברשתן. ייתכן שלא השתתפנו במודע או במזיד בעזרה לייצור מלחמות או טרוריזם; ייתכן שלא ביצענו בכוונה פעולה, בחיים האלה או בכול תקופת חיים בעבר, שתביא עלינו את הקארמה של מלחמה. יחד עם זה, אף חיים במהלך מלחמה כלשהי ברחבי העולם לא היו מנותקים לגמרי מתוצאותיה, וכול אחד הושפע במידה מסוימת מן הטרוריזם של 11 בספטמבר 2001. כפי שכתב פול ברונטון (Paul Brunton, The Wisdom of the Overself, 270): אנחנו חיים במשותף עם אחרים, וחייבים לכפר במשותף. המילה האחרונה היא זו, שאולי מייאשת את אלה שחלפו על פני אחיהם, אך מעודדת את אלה שמשתרכים מאחור".

קארמה כהזדמנות לחיים

אנחנו מנסים לחיות מתוך הקשבה לחוק הקארמה לא רק כדי ליצור השפעות נעימות לעצמנו ולהימנע מהשפעות בלתי נעימות. אנחנו יוצרים את עתידנו, כן, אך כול פעולותינו, מניעינו, מחשבותינו ורצונותינו זורמים אל תוך הזרם הכללי של החיים. בכול פעם שאנחנו חושבים או חשים או פועלים באופן בלתי אנוכי, אנחנו עוזרים "להרים קצת מן הקארמה הכבדה של העולם", כפי שהתבקשנו לעשות על ידי אחד מן המורים החכמים הקרויים מאסטרים של החוכמה. בכול פעם שאנחנו מרגישים או פועלים באופן אנוכי, אנחנו מוסיפים למשקלה של אותה קארמה כבדה.

לאנושות עדיין יש עבודה רבה לעשות לפני שהעבר החשוך והברברי שלנו יימחה – עובדה שמתבררת מן האפילה והברבריות שאנחנו יכולים לראות סביבנו. אך מאחר שכול דבר תלוי בסופו של דבר במה שאנחנו הפרטים עושים, נוכל לחפש דרכים לסייע לתהליך – לא רק כדי שאנחנו אישית נוכל לזכות בתועלת, אלא כדי שהאבולוציה תוכל להתבצע וה"גאולה" השלמה של האנושות תושג. כפי שקרישנמורטי הבחין, אנחנו העולם.

יש אמת גדולה מעבר לציווי הרוחני לתת ברוחב-לב זמן, עבודה, עושר, ידע, אהבה – יהיו אשר יהיו מתנותינו. "שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:  כִּי-בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ" (קוהלת י"א, 1). ייתכן ש"ברוב הימים" הכוונה להרבה תקופות חיים, אך כול מה שניתן חוזר. כך שאפילו מנקודת ראות מוגבלת טוב לתת, מפני שנתינה מובילה לחליפין שבהם גם הנותן וגם המקבל צומחים ויוצאים נשכרים. כפי שאמר הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? אם רק אני לי מה אני? אם לא עכשיו, אימתי?". אין שום דבר שגוי בפעולה למען עצמנו, אך בו בזמן עלינו לפעול גם למען אחרים, לא רק למען עצמנו. ומעל לכול אנחנו חייבים לפעול כעת, כי לא זמין לנו שום זמן אחר.

התאוסופיה מציעה הבנה של חוק הקארמה, ומזכירה גם שאנחנו מתחילים כעת לעבוד עימה בהרמוניה. בכול יום סיבות חדשות יוצרות השפעות חדשות, עם תוצאות מרחיקות-לכת. הקשרים בין אהובים עשויים להתחזק, קשרים של שנאה עשויים להיעלם, כך שבעתיד, החיים של כולם יהיו יותר בטוחים, נאצלים ויפים.

אכן, נאמר שמצופה ממי שיודע את החוק יותר מאשר ממי שאינו יודע. לחיות מתוך מודעות לתוצאות הקארמיות של פעולותינו זה לנהל חיים יותר מועילים ושמחים. כול אחד מאיתנו נועד להיות מאסטר של הגורל שלנו, מנהיג של נשמתנו, כך שלקבל אחריות זו בבטחון, זה להביא את אור הנאורות ואת הבטחון של החוק אל תוך הפעולה כאן ועכשיו.