וולטר ה. סמפסון* Walter H. Sampson
…חופש (בראיה של הבור) משמעו היעדר הגבלות, חוסר חובות…הוא מסמל עצמאות, הפרדה, אנרכיה, התמרדות כנגד כל סמכות, הנחייה או שליטה, התעלמות מזכויות, מרצונות, מנוחיות ומצרכים של אחרים. סיפוק מלא של העצמי ושל כל רצון ותשוקה. לאפשר לאחרים להתערב במעשי אינו מייצג חופש, לאפשר לאחרים לשכנע אותי אינו חופש. אני עצמאי, עם יכולת לעשות מה שאני רוצה ועם הזכות המלאה לעשות כך. לכן אעשה דברים בצורה שגורמת לי את מירב ההנאה.
… אם אתה טוען לזכות החופש לעצמך, אתה צריך להעניק אותה לאחרים. זהו מחסום מספר אחד. האחרים חופשיים באותה מידה כמוך, ואם האינטרסים שלכם מנוגדים, והם מסוגלים להתגבר על התנגדויות או אופוזיציה שלך – אם על ידי שימוש בכוח, בשכנוע או בכל צורה אחרת, אזי אתה מוגבל על ידי הרצונות והתשוקות של אחרים.
…[מחסום נוסף נמצא] במיגבלות של עצמך. חולשה, טעויות, חוסר יכולת, חוסר יעילות, התעלמות וכולי. לא רק שאחרים מונעים ממני, לא רק שהיקום מפריע לי, אלא שגם אני באופן שיטתי נכנע לחולשתי.
…לשם מה אנו עורגים לחופש? בכל פנייה, בכל צעד בשביל החיים, אנו נתקלים בהכרח בקבלת החלטות חכמות של בחירה בין זה לבין אחר. אנו עומדים בצמתים – איזה שביל עלינו לקחת? אין תמרורי הכוונה, יש בחירה חופשית. האמת, וזו אמת שאף אחד מאתנו לא יעז להכחישה, היא שאחת הדרכים מובילה להרס והשנייה לקידמה, אחת לרוע והשנייה לטוב, אחת לשביל הנכון והשנייה לשגוי.
…אנו עשויים לחשוק בבחירה החופשית, יחד עם ביטויים כגון "החיים שלי הם שלי", "אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי", "אני האדון של עצמי" וכך הלאה. אם אנו שפויים וחכמים, נחשוק בכל ליבנו לעשות את הבחירה הנבונה והנכונה, ואף נייחל להארה כדי לעשות כך. אם במקרה היה מתגלה לנו ברגע הזה מהי הבחירה הנכונה, האם קיים צל של ספק שהיינו בוחרים בה? זה היה מעשה של חוסר שפיות מכוונת, לבחור בדרך הלא נכונה. נכון, שאנו לא תמיד יודעים, ולכן עשויים לבחור בצורה לא נכונה. לא מתוך בחירה חופשית, אלא מתוך בורות.
…האדם שמיילל בעצב על גורלו ושמכחיש את האחריות שלו בתביעותיו לחופש, דומה לאדם שנועל את עצמו בכלא, זורק את המפתח אל מחוץ לתא וצורח לעזרה משמיים. אני חושש שהאמת היא שכשאנו מבקשים חופש, אנו בעצם מבקשים להשתחרר מתפקידנו, לאסור על ההתקדמות הכרוכה בכאבי גדילה בלתי נעימים, ולהיות מורשים להתעלם מהתרופה שתרפא אותנו. זה כמו להתלונן על חדות הסכין שצריכה לחתוך איבר מציק.
…כשאנו חיים בהתאם לחוקי היקום, ובהרמוניה עם המיטב שבנו, איננו משתוקקים לחופש מכיוון שיש לנו אותו, דווקא בגלל שהפנינו לו את הגב. אנו יודעים היום, שהחופש שפעם חיפשנו הינו עבדות מוחלטת, ואילו השירות שפעם ברחנו ממנו מהווה בשבילנו בהווה חופש מוחלט.
…החופש שלך נמצא לא בחופש הבחירה – אין דבר כזה. לא בחופש לפעול- זוהי אנרכיה שתגרום להרס העולם. לא בשום דבר אחר מאשר שחרור העצמי מהאשלייה של העצמי, מחשיבותו, מתשוקותיו, מרצון עצמי, מטיפשות, מאמביציות, מעיוורון, מיהירות, מתאווה, מהבכי הילדותי לכוח בלתי מוגבל ולאושר, מהשימוש לרע הילדותי במעט האושר שניתן להשיג ובכל הכוח שניתן להשיג.
החופש לא נמצא בשום דבר אחר מאשר בהבנת החוק ומגבלותיו, בעבודה בהתאם לחוק, ובמתן אמון ביקום ובאינטליגנציה הגבוהה, כדי להבין טוב יותר מה אתה רוצה (יותר טוב ממה שתוכל לעשות בעצמך) ובהשגתו ביעילות גבוהה פי עשרת אלפים.
…הבה נשקול, האם זה רצוי לאנשים להאמין שהם חופשיים, או שלא. למרבית האנשים לא יהיה רצוי להאמין שאין להם חופש. מושג החופש בגבולות החוק הינו פרדוקס (סתירה), שנדרש מוח פילוסופי כדי להבינו ולהעריכו, ואנו בכלל לא פילוסופים. הצעירים וחסרי הניסיון…מורדים בזעם כנגד הרעיון של הגבלת החופש, בגלל שהם טרם הגיעו לגבולותיהם, ולכן אינם מודעים לגבולות אלה. אדם לא מכיר את מיגבלותיו עד שהוא בא במגע עימן, וזה דורש זמן. אנו גם לא באמת מנסים לפתוח אותם, עד שהגענו אליהם. הבה נשים לב, שמיגבלותינו אינן קבועות. זוהי נקודה חשובה מאוד – כיוון שמרבית האנשים נוטים לחשוב שגבולות אלה הינם כמו חומה מאבן – בלתי ניתנת למעבר ולחדירה.
הבה נערוך השוואה. פיזית, העור הינו המגבלה שלנו. ובכן, כשאנו גדלים, האם הוא מתפקע? לא, הוא מתרחב. כשהאופי מתפתח, הוא גורם ל"מיגבלות" … והמיגבלות של האדם מתפתחות בקצב מתאים לגדילה שלו.
…הקושי האמיתי במצב זה מצוי בעובדה, שהכחשת החופש עשויה לגרום למעצור בעשייה. החיים מאשימים את האינטלקט בטפשות, והאינטלקט מאשים את החיים באיוולות. למי עלינו להאמין?
…אנחנו חייבים להאמין באינטלקט, וללכת בדרך החיים. בלתי אפשרי לחיות בהתאמה עם אינטלקט, או להאמין בהתאם לתשוקה – מכל הדברים המטעים, התשוקה היא הגרועה ביותר.
…הבה ונחיה לפי ההומניות שלנו. כיוון שאני מזדהה עם האומללים, ומסמפט את חסרי המזל, האם עלי לבטל את האינטלקט שלי ולומר, שמצוקה ואומללות הינם טעות וחוסר צדק, ושאין מטרה באכזריות שלהם ביקום? אני אדע, שהם צעדים הכרחיים ומועילים בדרך, ועם זאת, כיוון שאני בן אדם, אנסה לעשות כל שביכולתי כדי לשכך אותם.
עברית: אריה טרוסקנוב
לקבלת המאמר השלם נא לפנות למייל:
*וולטר ה. סמפסון הוא סופר ממוצא אנגלי. ניתנים בזה קטעים נבחרים מהאמר שתורגם מירחון מהתאוסופיסט, יוני 2004 ופורסם לראשונה בעברית בכתב העת לתאוסופיה "אור".