אברהם אורון
בימים אלה של מחלוקת, פיצול ועימותים חריפים בעם, ימים של אטמוספירה רגשית סוערת, קל מאוד להיסחף להשמצות, כעס ושנאה. לאדם המתון, שאינו נשלט על-ידי אידיאולוגיה קיצונית, הימים הללו הם ימים של סבל רב. האמת היא שזהו סבל לכולנו, גם לקיצוניים שבנו, כי מהי משמעות הכעס והשנאה והעימותים אם לא סבל?
גם אלה ש“נהנים” לשנוא ולהתעמת, נמצאים במצב של סבל, אלא שהם מקובעים בתוך האידיאולוגיות שלהם עד-כדי-כך שהם אינם מסוגלים להבין את היופי ואת הערך של חברה פלורליסטית שבה אנשים עם דעות שונות חיים בהרמוניה.
מאז ומתמיד מכר האדם את נפשו ואת אנושיותו בקלות רבה לאידיאולוגים שהובילו לא-פעם את חסידיהן להרס ולחורבן. כל אמונה המובילה את חסידיה לשים את אמונתם מעל אנושיותם, מובילה, בהכרח, לעימותים, לשנאה ובסופו של דבר, גם להרס.
היה נפלא, לו היו מערכות החינוך של כל הזרמים מגדלות את ילדינו על האמת שכולנו קודם-כל בני-אדם, ורק אחר-כך יהודים או ערבים, ימנים או שמאלנים, חילוניים או דתיים וכו'… העובדות הינן שילדים רכים גדלים, בבתי הוריהם ובבתי-ספר של זרמים קיצוניים, על ברכיהן של תפישות ואמונות המדגישות את השוני והמחלוקת, ומובילות לפחד ולשנאה. בדרך-כלל, הריבוי הטבעי בקבוצות קיצוניות הוא מהיר יותר, כך שהבעיה אפילו תחריף.
מה יכול הציבור המתון לעשות בימים אלה? אפשר, כמובן, להשמיץ ולהילחם בקיצוניים, אך הדבר רק יחריף את הקיטוב וינציח את מעגל השנאה, העימות והסבל. בימים אלה עלינו לגייס את כל הסובלנות, התקווה והאהבה שבנו.
בל נשדר דחייה, אלא קבלה; קבלה של זכות הזולת לחשוב באופן שונה מאיתנו. חשוב שנפתח יותר ויותר ערוצים להידברות ולקשר אישי, כי באלה טמונה התקווה לריפוי הזרות והפחד, המספקים קרקע פורייה לשנאה ולאלימות. ניתן להציג עמדות תקיפות בדרכי נועם; ניתן להתנגד לדברים הפוגעים בנו, מבלי ליפול לשנאה ולשלילת אנושיותם של הפוגעים.
הבה נבנה יותר איים של סובלנות ואהבת האדם, כי בכך תלוי עתידנו כעם וכחברה, שבחיים בקרבה יהיו יותר שלווה ושמחה, ופחות צער וסבל.